Oh Very Young הוא אחד השירים האהובים עלי עד היום. כמה יפה, כמה נכון, ומזכיר לי כל פעם מחדש כמה קשה, אך בלתי נמנע זה - To let go.
Oh very young
What will you leave us this time
You're only dancing on this earth for a short while
And though your dreams may toss and turn you now
They will vanish away like your daddy's best jeans
Denim blue fading up to the sky
And though you want them to last forever
You know they never will
You know they never will
And the patches make the goodbye harder still
כשניגנתי את "Father and Son" חשבתי על אבא שלי שטען שאני הרפתקנית חסרת מסגרות וחיה את חיי כמו בסרט שלא קשור למציאות היומיומית. הסכמתי עם חלק מהדברים שהוא אמר, אך לא מצאתי שום בעייתיות בכך( מלבד החלק הבעייתי של "להיות אמן"...), להיפך, חשבתי שמי שלא מצליח לחיות ככה מפסיד כל כך הרבה. שאלתי אותו- "אם היית יכול לשנות משהו בחיים שלך, מה זה היה?" הוא ענה שהוא היה ממשיך לטייל בעולם, לגלות תרבויות חדשות, לצייר חוויות שלו מהמסע ולבשל מטעמים שגירו את דמיונו בדרך. שאלתי אותו- "ואתה מופתע שהבת שלך יצאה ככה?" Like Father like daughter.
אמרתי וניגנתי לו את השיר.
את השיר הזה אף פעם לא הצלחתי להבין. הוא כל כך קצבי ושמח לעומת המילים שלו. תמיד אחרי שניגנתי אותו הרגשתי חשק עצום לצאת לבלות ולהיות לבד נראה לי כיף לא נורמלי. רק אז קורים לי כל ההרפתקאות שאני כל כך אוהבת.
Another Saturday Night
עברו כמה וכמה שנים והגעתי לדרום-אפריקה. אחרי מספר חודשים שבהם התארחתי כזמרת אצל להקות מקומיות שהכרתי וקיבלתי פידבקים טובים מהקהל שביקש לדעת מתי אני מתחילה להופיע עם להקה משלי, פרסמתי מודעה שאני מחפשת נגנים להקמת להקה.
פנו אלי להקה קיימת שחיפשו זמרת לחלק מהשירים. היה להם זמר סולן. הסכמתי אך הודעתי שזה זמני כיוון שאני מחפשת להקה שנתחיל אותה כולנו יחד ואין בה מקום לעוד סולן.
כעבור יומיים, אחרי כמה שעות של חזרות, כשבקושי הספקתי ללמוד את הסולואים שלי והדואטים עם הסולן השני, חצי שעה לפני ההופעה, הסולן (שהוא גם אחד הגיטריסטים) מודיע לי שהוא קודח מחום והוא מבקש שנעשה את ההופעה בלעדיו. אחרי שסירבתי בנחישות שאין לי מספיק שירים ברפרטואר ואני לא מכירה את כל השירים שהם מנגנים ו"דר איז נואו וויי חוזה" ואחרי שהוא הזכיר לי בכמה כסף מדובר ושחבל לשרוף קשרים עם המועדון הזה, הסכמתי והלכתי לשלשל או להקיא, לא זוכרת בדיוק. אני זוכרת שרעדו לי הרגליים וכל הסומק ששמתי על הפרצוף לא כיסה את חיוורון הפחד.
רבע שעה לפני ההופעה ואין לי מושג מה אני הולכת לשיר. למדתי אולי 7-8 שירים בסה"כ, איך אני הולכת למלא את כל הערב? המקום התמלא וידעתי דבר אחד- אם אני דופקת לעצמי את ההופעה הזאת, יהיה לי מאוד קשה למצוא גיגים אחרים בעיר.
סיימתי את הסט הראשון עם השירים שכבר ידעתי. הקהל מחא כפיים, הצלחתי להלהיב אותם. ירדתי מהבמה- מוכנה להימלט בשיאי. בעל המקום תפס אותי והרעיף עלי כאלו שבחים, שלברוח כבר לא יכולתי והגיע הזמן לחשוב על תכנית מגירה.
לקחתי את הפנדר האקוסטית שלי, ניסיתי להתרכז ולזכור את האקורדים והמילים שלא שרתי המון שנים, ואמרתי ללהקה – עושים קט סטיבנס בסט הבא!
התחלתי עם השיר:
Moonshadow
ולפני שבדקתי את תגובת הקהל, המשכתי מיד לשיר הזה:
Lady D'Arbanville
הקהל היה שלי. מחיאות הכפיים שלהם והנפת האגודל מהברמנים שהם עושים קופה מצוינת הערב, גרמה לי להירגע ולשחזר את כל השירים שניגנתי שנים רבות לפני.
אני מוכרחה להודות שאחרי ששרתי את השיר הבא, הדמעות שטפו לי את המסקרה (שמראש נקנתה עמידה למים). געגועים לבית שנהרס לי מוקדם מידי והבית החדש שמצאתי באפריקה עם המוסיקה שלי והקהל שעוטף אותי באהבה כל כך גדולה.
Miles From Nowhere
Miles from nowhere, I guess I'll take my time Oh yeah, to reach there.
Look up at the mountain - I have to climb Oh yeah, to reach there.
Lord my body has been a good friend, but I won't need it when I reach the end.
Miles from nowhere, guess I'll take my time - Oh yeah, to reach there.
I creep through the valleys and I grope through the woods,
'cause I know when I find it my honey - It's gonna make me feel good
I love everything, so don't it make you feel sad
'cause I'll drink to you, my baby - I'll think to that, I'll think to that.
Miles from nowhere, Not a soul in sight
Oh yeah, but it's alright
I have my freedom, I can make my own rules
Oh yeah - the ones that I choose
Lord my body has been a good friend, but I won't need it when I reach the end
Miles from nowhere
Guess I'll take my time
Oh yeah, to reach there.
להפתעתי, בעל המקום היה מעריץ של קט סטיבנס ושאל אם אני יכולה לעשות הופעות מחווה לשירים שלו אצלו במועדון.
אחרי שבועיים עזבתי את הלהקה כי מצאתי נגנים ונשאבתי עמוק אל תוך הבלוז - מה שהתגלה כייעודי המוסיקלי, למרות שיואב קוטנר סימן אותי כהבטחה ברוק הישראלי. אפריקה בהחלט הוציאה ממני את הבלוז וחשפה בפני עולם עשיר ונפלא שנראה כאילו נולדתי לתוכו.
באחת ההופעות שלי ניגש אלי בחור יפה שדומה לאסי דיין בצעירותו. הוא בא להחמיא לי על ההופעה ושאל אותי כל מיני שאלות. כשהוא גילה שאני ישראלית הוא התאכזב נורא וסיפר לי שהמשפחה שלו הגיעה לדרא"פ מלבנון אחרי שהחרבנו להם את המדינה. זה עשה לי קוואצ' בלב. גם כי לא הסכמתי עם המלחמה המיותרת הזאת וגם כי כמעט איבדתי את אח שלי באותה מלחמה. אמרתי לו שאני שונאת לדבר פוליטיקה אבל הוא מעך לי את הלב ובא לי להזמין אותו לאיזה ג'ק. הוא הסכים אך לא היה נלהב ואז הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי : "היי, דונט גיב מי דיס שיט מאן,איים נוט יור אנמי". הוא התנצל, עשינו צ'ירס, הוא הודה לי ואמר שזאת גם אשמתו שהוא מיהר לשפוט אותי בלי להכיר אותי או להקשיב לדעותיי. דיברנו כל ההפסקה עד שעליתי חזרה לבמה הוא שלח לכולנו שוטים של ג'ק והקדשתי לו את השיר הזה:
Peace Train
מה לא הייתי עושה כדי לשיר עם יוסוף איסלאם את השיר הזה כמקרב לבבות במזרח התיכון, אך לעולם לא נשרוד את הציניות.
טוב, אני אשאיר אתכם עם השיר הזה. מקווה שתיהנו לקרוא את הפוסט הזה כמו שלי היה כיף לכתוב אותו. תמיד עושה לי טוב להקשיב לו שר ,לשיר את השירים שלו או/ו לנגן אותם.
גם להסתכל על הפנים היפות שלו עושה לי נעים. עושה לי להרגיש בית.
כשהוא שר את זה, בא לי לעשות אתו ילדים.
Into White
שמעתי שהוא הוציא אלבום חדש לא מזמן שקיבל ביקורות לא רעות. יוסוף איסלאם או סטיבנס החתול, זאת המוסיקה שהייתה ונשארה הדבר החשוב ביותר. את הפוליטיקה נשאיר לרעים. אלך לבדוק את הדיסק השבוע.
Morning Has Broken
לילה טוב אנשים יקרים.
*מיותר לציין שאני הולכת לכתוב עליה פוסט מיוחד, נכון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
