את בילי ג'ואל הכרתי בילדותי בלונדון. לא היה boots (הסופרפארם של לונדון) שלא התנגן בו כל הזמן ה-"אווווו" של Uptown Girl, הלהיט הגדול שלו אז (ואמא שלי לקחה אותי להרבה בוטסים). התאהבתי בשיר, בעיקר מסיבות מוזיקליות כנראה, אבל במהלך הילדות גם הרעיון הרומנטי של הבחור המחוספס והבחורה המפונקת כנראה דיבר אליי.

(uptown girl)

כשחזרנו לארץ אני לא הכרתי את השירים שכולם הכירו והם לא הכירו את מה שאני אהבתי, אבל בכיתה ו' הזכרתי יום אחד את השם בילי ג'ואל, ואורלי שישבה לפניי הסתובבה לפתע ואמרה "בילי ג'ואל! אני מתה עליו!". היא הקליטה לי קלטת אוסף שלו, ואני רכשתי לא רק חוויה חדשה ומתמיהה של הבנה ביני לבין מישהי מהכיתה אלא גם קלטת חדשה והיכרות קצת יותר מעמיקה עם בילי, ועם השירים שלו שהפכו בצדק לקלאסיקה, למשל:

(piano man)

(moving out)

ושיר מפחיד ומרגש שמשך וגם דחה אותי, על הזר הנחבא בתוכנו, צץ לעתים ומפתיע את אהובינו ואותנו עצמנו (ואמנם השיר קצת מפחיד, אבל יש בו גם מסר של סלחנות וקבלה כלפי עצמנו וכלפי האחר, גם עם הפנים האחרות. עוד על הסלחנות והקבלה בהמשך...):

(the stranger)

ממש הדהים אותי השיר Scenes From an Italian Restaurant, מכמה סיבות. קודם כול הוא סיפור שלם, שמכיל בתוכו כמה סיפורים; ככזה הוא משתנה מאוד גם מוזיקלית. אבל הכי הדהים אותי מבין הסיפורים הסיפור על ברנדה ואדי, מלך ומלכת הכיתה. הרבה לפני ששמעתי על מנפצות מיתוסים כמו "טווין פיקס" ו"באפי", ובערך באותו זמן שבו ראיתי את סרטו של פיטר בוגדנוביץ' "הצגת הקולנוע האחרונה", חברוּ בוגדנוביץ' ובילי ג'ואל יחד לספר לי שמלך ומלכת הכיתה לא נהנים כל כך מהחיים אחרי תקופת התיכון. עד היום אני מתרגשת נורא כשאני שומעת את השיר הזה.

(scenes from an Italian restaurant)

מתישהו בשנות העשרה המוקדמות שלי הקלטתי ברשמקול קטן מהטלוויזיה את השיר A Matter of Trust שהקליפ שלו היה משודר אז. האיכות הייתה מזעזעת, אבל הייתי מכורה לשיר, כולל ההפסקה בהתחלה כדי שיפתחו חלון והשכנה שצועקת לו "שתוק!".

עד היום אני מתרגשת מהשיר הזה וחושבת שהמילים שלו מאוד חכמות. הוא מדבר על ההכרח לתת אמון כי אחרת אי אפשר להתקרב, למרות הקושי ולמרות שיש אהבות כוזבות ומאכזבות. והוא אומר שם את צמד השורות האהובות עליי מאוד:

I won`t hold back anything/ And I`ll walk away a fool or a king

לדעתי ברגע שהוא מצהיר דבר כזה הוא כבר יצא מלך, לא? J

(a matter of trust)

ושמרתי לסוף את השיר שלו שאני הכי צריכה לשמוע מדי פעם בפעם, להזכיר לעצמי שמותר לי לעשות טעויות ולמעוד. מדהים כמה קל לשכוח את זה, וטוב שבילי ג'ואל כאן כדי להגיד לי: Don`t forget your second wind...

(you`re only human)

אני אוהבת בבילי ג'ואל שהוא הומניסט וסלחן. אולי מוזר לחשוב עליו כעל סלחן כי יש אצלו גם המון כעס, בעיקר כלפי נשים מפונקות בנות המעמד הגבוה, אבל אני חושבת שהוא התרכך עם השנים והוא גם מתאר את התהליך הזה שהוא עבר בשיר Angry Young Man:

I believe I've passed the age of consciousness and righteous rage I found that just surviving was a noble fight.

אבל אני חושבת שבבסיסו, גם בתקופה הכועסת, הוא היה הומניסט ואוהב אדם. וככה אני אוהבת אותו. כמו שאמרתי – מלך.

לי ע. ל- Music-Alley