תנו לאנשים לחיות בשקט

בהתחלה הייתה שתיקה,אחרי זה כוס התנפצה ואז הוא התחיל לירות בי מילים שאסור להגיד,כמו רסיסים של זכוכיות המילים נכנסו ללבי,צדק הוא בכל אות שצעק.

דמעות הכאב התמלאו בעיניי.

ומילים כמו אהבה,לבד,ביחד,אופק,רגש,אגו,חופש,התחילו להשאיר סימנים בנשמתי.

הוא היה חד ופוגע,פגע הוא בכל מה שהיתי אני.ופתאום דמעות של בושה התחילו לנחות על שפתיי.שתקתי,לא היה מה להוסיף,והוא הרים את גופו החסון ויצא מהחדר, יצא מחיי,בזמן שהוא משאיר אותי מאחור מלא ברגשות אשם.

לאחר דקות ארוכות יצאתי גם אני מתוך החדר.עם מעיל ארוך ועם חיוך מזויף המשכתי בחיי.

כל אחד והגורל שלו,רק לאן ייקח אותי הגורל עכשיו?!  שותה בשתיקה עד הטיפה האחרונה את הגורל המר שלי.

צלצול טלפון הקפיץ אותי מהרוגע הזמני שלי,קול מוכר,קול גברי נשמע מהצד השני של הקו.זה היה הוא!

המשך בקרוב...