לך, הגבר שגילה מאוחר מידי.
שום דבר לא נגמר כמו ששום דבר לא חולף.
רגש לא חולף, זו רק המצאה של מערכת דפוקה וחסרת תכלית.
אהבתי אותך, אני יאהב אותך לכל ימי חיי ואני יודעת בוודאות חסרת כל מנוח שאני אוהבת אותך עכשיו.
הזכרון של פנייך בפעם האחרונה שנפגשנו, הטעם בשפתייך, הבל פיך שננשף אליי תוך חיבוק חם וכואב.
לעולם לא אשכח איך התחבטתי עם עצמי ימים ולילות , שעות כדקות על השינוי שחל בך בפתאומיות כזו..
הצלחת לבלבל אותי, לא אשקר.
אני יודעת, גם אני הכאבתי באותה מידה שכאבתי ממך, גם אני פצעתי ושרטתי כשם שנפצעתי ונישרטתי.
אך עכשיו אתה כבר אינך ואין למי לאמר את מילות הריחוק והגעגעוע , להסביר את רגש הכמיהה לחזרה למשהו שמעולם לא היה שלי עד סופו,
למשהו שלא באמת עלה בידי לטעום אף לא פעם אחת.
היינו רק אשליה של משהו קסום, מעולם לא לקחנו את הצעד הנוסף הזה וחצינו את קו הסיום.
מאיפה הייתה לך החוצפה ועזות המצח לבוא אליי אחרי כל כך לילות בהם חשבתי עצמי לפחותה ממך עקב מילותיך הצורמות
אותן הטחת עליי פעם אחר פעם ופתאום לאמר כי אתה אוהב אותי ורוצה בי לצידך?
אך במבט אחד בעינייך הכל מתגמד, הכל נמס והופך לחומצה רעילה ששורפת את כל משקעי העבר ופותחת פתח אל העתיד.
אני מצטערת, אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן להחליט את דעתי.
אני מניחה כי תמיד ידעתי את התשובה אך פחדיי כבשו אותי ברגע האמת.
ואתה?
המשכת בחייך כאילו דבר.
ועכשיו?
נעלמת אתה ונשארתי לבד.
"התשמע קולי רחוקי שלי, באשר הנך
קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי
ומעל לזמן מצווה ברכה."
"מבקש אדם, אך כושלות רגליו,
לא יוכל למצוא את אשר אבד."
"אחכה לך עד יכבו חיי,
כחכות רחל לדודה."
בגעגוע יוקד ואהבה לא ממומשת,
אני. זו שאף אחת לעולם לא תהיה כמותה.
"כי נעמת לי עד כדי כך שמחר אגלה
ששום רגש אחר לא נותר לי, אלא לבכות שתיקתך,
אתה לי ואני רק לך..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לוחמת החופש