אתמול עשינו שוק. קנינו תערובות תבלינים. אחר כך הלכנו לעשות קניות באיזה סופר, היה שם מאבטח, מהמורמרים ביותר שפגשתי אי פעם. בחוץ עמדו ערימות של חבילות נייר טואלט בלי מחיר. שאלתי אותו כמה עולה. אמר זה לא התפקיד שלו, הוא לא קופאית. היי, אמרתי, לא נורא, אני אשאל בפנים. סיפר כמה פעמים ביום שואלים אותו כמה עולה נייר הטואלט. שאלתי למה הוא לא רושם את המחיר. אמר שהוא לא אחראי משמרת. חייכתי. נכנסנו לסופר, מילאנו את העגלה, שילמנו ויצאנו. המאבטח ביקש לראות את החשבונית. האיש שלי היה כבר חסר סבלנות. חג פורים שמח, אמרתי למאבטח והלכנו לאוטו. "חוצפן", אמר האיש שלי.
הבוקר הכנו משלוחי מנות לשכנים. הכרובים עזרו לארוז את החבילות המתוקות, שלחתי את האיש שלי לחלק ולאחל חג שמח. אני נשארתי במטבח, לבשל. אורז. הכנתי שני סוגים. אחד לבן, עם תפוחי אדמה למטה. השני עם תערובת תבלינים הודית. חתכתי גם ירקות (תפוח אדמה אדום, בטטות, בצל וראש שלם של שום בלי לקלף) וערבבתי עם רוטב סויה ושמן, הנחתי בתוך קערה שיספג התבלינים. הכנסתי לתנור. עוד שעה זה יהיה מוכן. גם האורז עכשיו על האש, שני סירים. יספיק לכל השבוע. עכשיו נשאר להכין קצת עדשים ושעועית ירוקה מוקפצת עם בוטנים.
נזכרתי במאבטח ושלחתי את רמי, הכרוב החדש שלנו שבא השבוע, עם משלוח מנות מיוחד.
חג שמח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
