יוצאת מארון הקודש

בשבוע שעבר ראיתי את ההצגה "אלוורה". את המלצת הצפייה בה תוכלו לסווג כמתנה לחג. כי אין כמו לפנק את עצמכם/ן במנה טובה של תרבות הכוללת שעה וחצי של חוויה מרגשת 

"אלוורה" הוא שם הפאב בו מתרחשת העלילה המשתפת חמש נשים: ורה, בעלת המקום (עדנה קדר), שתי מלצריות (הילה סורג'ון-פישר ואסתי זקהיים), זמרת (אודליה סגל) ולקוחה (מיקי פלג).

ההצגה מורכבת מרצף של עלילות משנה, כאשר בכל אחת מהן הצופים מתוודעים לחייהן של הדמויות – לכל אחת מהן סיפור חיים לא פשוט בכלל, או כמו שתוארה ההצגה לפני שרכשנו כרטיסים: "נשים עם שריטה". 

ורה, המנהלת, לא מרוצה מהעבודה של המלצריות וסובלת מכאבי בטן חזקים, לזמרת בעלת הקול המכשף לא היתה זוגיות כבר יותר מארבע שנים (וגם תשיר אחד השירים הכי טובים ever), מלצרית אחת סובלת מבעיות משקל, בעיות בזוגיות וחוסר כסף, המלצרית השנייה מעט אינפנטילית ואומרת כל מה שעובר לה בראש (וגם חוששת להמשך העסקתה בפאב), והלקוחה בפאב רוצה לשתות רק מים. הרבה מים (היא בורחת ממשהו, והיא שרה את אחד השירים קורעי הלב שאי פעם ייצא לכם/ן לשמוע. הכינו את הממחטות).

אלוורה היא לא הצגה רגילה שמתרחשת על במה מוגבהת מעיניי הצופים, כי אם לצדם של הצופים-לקוחות בפאב של תיאטרון תמונע. בגובה העיניים, בין הלקוחות, שמשתתפים באופן פאסיבי בעלילה, שכאמור מתרחשת בפאב. הן מתנועעות סביב הלקוחות, ביניהם, יוצרות עמם קשר עין, ולפני תחילת ההצגה השחקניות-מלצריות לקחו הזמנות והגישו משקאות (10 שקל לבירה או יין אדום).

הדמויות מנהלות ביניהן דיאלוגים לא פשוטים – כל אחת מהן סוחבת סיפור חיים לא קל – וההצגה מתארת את המצוקות שהן מנת חלקן של נשים: זוגיות, משקל הגוף, כסף, סקסיזם, ילדים, הטרדות מיניות יומיומיות ואונס. הדיאלוגים ביניהן מצחיקים ושנונים, המונולוגים של כל אחת מהן קרעו את הלב מרוב הזדהות. הן משחקות דמויות אמינות במיוחד ובמהלך ההצגה משולבים שירים – גם את זה הן עושות נפלא, עם קול חזק וחד שאינו משתמע לשני פנים – מבחוץ הכל נראה לכאורה חזק ומהודק, מבפנים הכל מתפורר. לכל אחת מהן יש שריטה פנימית וכל דמות נבנית סביב אותה שריטה.

זו הצגה של נשים עבור נשים, שגם גברים יוכלו ליהנות ממנה, ואולי אף תגרום להם לחשוב באילו פרדוקסים נשים חיות, כאשר הפער בין הרצוי למצוי שורט את הנפש ומביא לכמיהה בלתי מתפשרת לאהבה לא הרסנית, געגועים לאינטימיות והצורך באמפטיה.

בשורה התחתונה, מדובר באחת ההצגות הכי טובות שראיתי בשנים האחרונות.

חג שמח, תשדלו לא לריב עם המשפחה, למרות הסיר לחץ הזה שנקרא חגי ישראל. תתנחמו שעד ראש השנה יש כמה חודשים טובים.