יוצאת מארון הקודש

::(מתוך ויינט)::: "פרקליטות מחוז דרום הגישה כתב אישום נגד תושב באר שבע בטענה שהתעלל בבתו החורגת מאז היתה בת שבע. על פי כתב האישום, הוא נהג לחשוף בפניה את איבר מינו, לאיים על חייה להכות אותה ולאנוס אותה. הוא נעצר רגע לפני שקפץ אל מותו, לאחר שהילדה ואמהּ התלוננו במשטרה".

הייתי רוצה להתעכב דווקא על תגובה מס' 9, שסוברת שצריך "לארגן קבוצה ולצאת לצוד את הפדופילים. דינם מיתה".

זו בעיה שאנשים רוצים להקים איזו מיליציה בשביל לפגוע באנשים חולים. זה מגיע בגלל חוסר אמון במערכת - במשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט. אין בי רחמים כלפי פדופילים, אנסים ומתעללים. יש בי זעם כלפי המערכת שאינה מתקצבת כיאות פיקוח וניטור פדופילים, שאינה מתקצבת מעונות לנשים מוכות ומרכזי שיקום עבור גברים מתעללים ואנסים.

אבל הזעם שלי לא קורא לפעולה עצמאית-פלילית נגד אותם פדופילים ואנסים. הזעם שלי קרא לצאת לרחובות להפגין. שנכתוב מכתבים לנבחרי/ות העם, שנפרסם בבלוגים את התסכול הרב מול האימפוטנציה של מערכות האכיפה והחוק. שנעשה רעש ונגיד "עד כאן!".

הבעיה היא שכמו בחוקי הפיזיקה, על כל פעולה יש פעולה נגדית. זאת אומרת, שעל כל אדם אדיש לחלוטין שרק מה שמתרחש בסביבתו הקרובה מעניין אותו, יהיה אחד אחר שירצה להקים מיליציה פלילית שמטרתה לפגוע באנשים שפוגעים בנו, בבנות שלנו, באחיות שלנו. זה לא בסדר. נטילת החוק לידיים יגרום פה למצב של אנרכיה. אנחנו לא צריכות/ות לקחת את החוק לידיים ולהקים מיליציות שיעשו את העבודה של זרועות הבטחון, החוק, האכיפה והמשפט. אנחנו צריכים להרעיש, והרבה. לעשות רעש זה אומר להפגין, לכתוב מכתבים, לכתוב בבלוגים, להציף את הרשת במסרים, להציף את המרחב הציבורי במסרים. ללכת לבית דפוס, ולהדפיס עלונים ולחלק ברחוב לעוברים ושבים. להנדפיס מודעות ולתלות ברחובות - ליצור מודעות חברתית. להשתמש בכלים דמוקרטיים - ללמוד מקבוצות אחרות בתוכנו איך משנים דעת קהל. להתארגן, להתאגד. ללכת לאסיפות של פעילים/ות. להפגין עוצמה. ליצור תודעה חברתית בקרב האנשים שסביבנו באמצעות שיחות ולרתום אחרים לפעולות ישירות - מול התאגידים, מול חברי הכנסת, מול המועצות המקומיות, מול הממשלה. רק ככה נוכל לשנות באמת. לאט - אבל בטוח.