יוצאת מארון הקודש

שאלה מטומטמת הציבו בישראבלוג בנושא החם: "האם ביירות בוערת?". התשובה היא כן.

[צילום: רויטרס]

כבר יותר משבוע שאני שותקת. זה לא בא לי בכזו קלות. בעיקר ביומיים המטורפים האלה, שבהם כל אחד נהפך לפרשן פוליטי, לרבות הטוקבקיסטים המתלהמים ותאבי הדם. נהגי מוניות, קולגות בעבודה, זה שמסדר את הסחורה בסופרמרקט, הזבנית בחנות המתנות. כולם יודעים מה צריך לעשות. זה הרי ברור: להיכנס באמאמא שלהם.

טילים בצפון, חיילים הרוגים, שני חיילים חטופים. זה לא פשוט המצב הזה, וקטונתי מלהכריז הכרזות בומבסטיות טסטסטרוניות מובהקות. אחרי הכל, לא משנה איך נהפוך את זה, גם הפעם מדובר במלחמה של גברים. סו מי. ככה זה. גברים, נשק, אגו.

ראיתי טלוויזיה כל היום. תקשורת מטורפת, בחיי. לא נורמלים. ליבוי רגשות, לופ אחד ארוך ומתמשך משעות הבוקר. אולפן פתוח, פרשנויות. גברים ועוד גברים, חנוטים בחליפות באים ומאשימים זה את זה, ואלה את אלה באוזלת ידה של מדינה עם סימפטום מתמשך של זיכרון קצר וסלקטיבי.

יצאנו מלבנון לפני יותר משש שנים. יציאה חד-צדדית. כל הזמן הזה לא טרחו להפוך את הנסיגה לרשמית ולהתוות מדיניות ראויה בין ישראל ללבנון. יצאנו מרצועת עזה לפני כמעט שנה. גם כאן - יציאה חד-צדדית. לעזה יש פתיל הרבה יותר קצר, היא התפוצצה לנו בפרצוף מהר מאוד. בעזה אין להם מה להפסיד. אחרי שלטון מושחת של שנים והתחנכות דור וחצי של פליטים נטולי זכויות וכבוד, הפלסטינאים מרגישים שמלבד להתפוצץ בקרבנו ולירות טילים על ישובי עוטף הרצועה, אין כבר מה לעשות. הם למדו נהדר מה זה לעשות דברים בכוח, באכזריות. הם חוו רמיסה טוטאלית וקבועה של שלטון צבאי עשרות שנים. אני תמיד סברתי שאם תגדל אדם בכלוב, תקבל חיה.

גברים שאומרים יומיים, בגרסאות שונות, להיכנס באמאמא שלהם. כמה קל. מטבע לשון, אני יודעת. אבל זה לא באבאבא שלהם. זה באמאמא שלהם, זאתי, נו, החלשה. לא צריך אותה. היא, כרגיל, תשמש בשר תותחים. מקטנות לימדו אותה. זה בסדר. את האמאמא של שתי בחורות קטיושה הרגה, בזמן שישבה במרפסת ביתה בנהריה ושתתה קפה של בוקר.

כאילו מה חשבתם לעצמכם, שאם ניכנס באמאמא שלהם, הם לא יכנסו באמאמאהות שלנו? ואם חיילים מורעלים עם סכין בין השיניים ומבט של רצח בעיניים רוצים להרוג כמה ערבושים, אז אין סיכוי שגם הם ירצחו על ידי אויב? האם יש בכלל דבר כזה קורבנות תמימים? כל הקלישאות כולן, היום, בלופ מתמשך לתוך הלילה, מהדורה אחר מהדורה, מבזק אחרי מבזק. במלחמה, כמו במלחמה, מתים בשני הצדדים. אין מלחמות נקיות. אם רוצים מלחמה, צריך תמיד לזכור לקחת בחשבון שזה האח, או השכן, האחיין, או הבנדוד, הבעל, או הארוס, הילד שלכם, או החבר הכי טוב שלכם בעולם יכול למות בה.

כמה קל לשבת מאחורי מסך ולכתוב טוקבקים נוטפי שנאה "להיכנס באמאמא שלהם". כמה טוקבקיסטים כאלה, עם רצח בתפישת עולמם החשוכה והקטלנית עלולים לקבל בשבוע הקרוב צו 8, ולראות את הבנים של האמאמא של האויבים דופקים בהם צרור, או מפוצצים להם טנק. כמה מצקצקי ו"אם-הייתי-שר-הבטחון-הייתי-שולח-לשם-מלאן-תלפים-אוגדות-ומכסח-להם-את-הצורה" עלולים למות במערכה הזו בחודשים הבאים, אם אכן הסיוט הכי גדול שלנו יתגשם, וניכנס למלחמה עקובה מדם, עם ספירת גופות מטורפת.

איזה מחיר כבד אנו מוכנים לשלם עבור מלחמת הגברים הזו, גדושת הטסטסטרון והאגו? נקריב את אחינו? את בנינו? את ילדנו? השתגעתם כולכם? להיכנס באמאמא שלהם?

עד לזמן כתיבת שורות אלו, דווח בכלי התקשורת על מותם של 45 אזרחים לבנוניים מפגיעות של צה"ל, בנוסף לשני חיילים לבנוניים. לא יודעת מה אתכם/ן, אבל זה לא כוחות. מה שבטוח, הסיפור בלבנון זה הדבר הכי טוב שקרה, כנראה, לנשיא קצב. וזה גם לא הפריע לצה"ל ::להרוג 23 פלסטינים אתמול::. באחד האירועים ברצועה, נהרג מנהיג חמאס מקומי, נביל אבו סלמייה, אשתו, ששת ילדיהם בני 7-19 וכן אחד השכנים. במשך כל היום נמשכה הפגזה ארטילרית על מרכז הרצועה. הפלסטינים דיווחו על מאות פגזים שירו תותחי צה"ל מאז הבוקר ללא הפוגה. בבודהיזם קוראים לזה קארמה. What You Give Is What You Get.

זה ממש ממש פשוט - חזרו אחריי: אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו, ואז אנחנו הורגים אותם והם הורגים אותנו.

וחוזר. חלילה.