אני באמת שואלת , מה דרוש לי כדי להיות מאושרת ?
זה קשה להסתכל על המציאות כמשהו אופטימי כשבעצם שום דבר ממה שקורה , הוא לא שמח ולא מאושר, וכמה חיוכים מזויפים והמציאות שותקת.
לא רוצה לרחם על עצמי וגם לא להרגיש מסכנה כי אני לא כזו, אבל אני מבקשת רק דבר אחד.. אושר.
גם בימי הולדת, תמיד מאחלים ".. בלה בלה.. אני רוצה לאחל לך בריאות ואושר, הצלחה ומזל.. בלה בלה.." אז למה האושר מגיע רק לחלק כשהוא כל כך מרכזי וחשוב בחייו של כל אדם ?
אחרי כל התקופה הזו , שניסיתי , וטעיתי , ורציתי לעלות מעלה .. פתאום הכל מתנפץ לי בפנים .
אני מרגישה שאני חוזרת לעבר .. לעבר הלא טוב שלי . כל כך אהבתי את אני החדשה , אבל עכשיו זה מרגיש כאילו כל המאמצים שלי שקעו מטה .
אני רק רוצה דבר אחד , אני לא מבקשת הרבה , אני רוצה להיות מאושרת , אני רוצה את האחד שיעשה אותי כזו .
אני זקוקה לחיוכים וחום , ואהבה עוטפת .
חלמתי על כל כך הרבה דברים , רציתי הרבה , ועם הזמן למדתי לרצות פחות .. לא לצפות להרבה , ואפילו – לא לצפות בכלל .
וגם כשלא ציפיתי , התאכזבתי . כי זו דרכו של העולם .
אני רוצה לאבד בדרך לאושר את כל הפחדים ולהפסיק להחזיק חזק את הביטחון העצמי כאילו שאם יברח , אני אשאר לבד .
אני מרגישה את זה גדל בתוכי .. והרצון להרפות גדול מכל דבר אפשרי .
ואז אני שואלת את עצמי , להרפות ממה ?
להרפות מהאכזבות שעטפו אותי כל כך הרבה זמן ? , להרפות מכל הבחורים שוברי הלבבות שאהבתי ? , להרפות מהפחד ממחוייבות ? ,
להרפות מהשנאה העצמית המטורפת הזאת , שאף אחד לא יאהב אותי ?
האם אני היחידה שמחזיקה בכל הפחדים הגדולים הללו ?
ורק לי הם נראים מפחידים כל כך שאולי אני לא אצליח להתגבר עליהם ?
אני רוצה רק דבר אחד , אני לא מבקשת הרבה , אני רוצה להיות מאושרת .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: