דיי..
אני חייבת להוציא את זה.....
יותר מדי זמן לא כתבתי.... ואני חושבת שאני עומדת להתפוצץ...
מתרוצצות לי יותר מדי מחשבות בראש.
האם אני עושה את הדבר הנכון? האם הכל יהיה בסדר? האם אני רק מנפחת דברים מעבר למה שזה באמת קורה במציאות?
אני כל כך אוהבת אותך...יותר משאני אוהבת את עצמי כניראה.. וזה מחרפן אותי...
אני יודעת שאתה אוהב אותי... אבל זה כניראה לא מספיק... אתה לא מוכן להשתנות.. אני בינתיים סובלת.. לא שרע לי איתך..
הקטע זה שרע לי בלעדיך.
אני יודעת שאתה מסוגל...אני יודעת שאתה רוצה... אבל אתה לא תתן לי את הסיפוק שתשתנה בשבילי..יש לך אגו... וזה מה שעוצר בעדך.
גם אחרי שנה וחצי אתה גורם לי לפרפרים בבטן...
אני לא יודעת מה לעשות איתך. ,
אני אוהבת את מה שאתה גורם לי להרגיש כשאני איתך....אבל ברגע שאנחנו מדברים בטלפון או משהו.. אתה כמו בן אדם אחר..
פתאום משתנה לי..וזה מה שמלחיץ אותי כל פעם שאנחנו חוזרים כל אחד לביתו אני מפחדת...
מי היה מאמין שגם אחרי שנה וחצי אני ארגיש כמו שהרגשתי בפעם הראשונה שנפגשנו..
אני חייבת לשנות את המחשבה הזאת...אני לא מסוגלת..היא קורעת אותי מבפנים...
וזה קשהההההה לייי
וואי כל כך הייתי צריכה לפרוק את זה מעליי....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: