אין סיבה מיוחדת. סתם לא היו אירועים מיוחדים או סיבות מיוחדות לפוסט.

ה"מפעל" שאני עובד בו עובר מקום. לא רחוק מהמקום הנוכחי. יוצא לי לעבוד יותר קשה. בעל הבית כמובן קמצן. מה שאומר שהוא מנצל אותנו, 2 וחצי העובדים שלו, לכל מה שקשור לבניה, אירגון וסידור המקום החדש...

יש מישהי חדשה באופק הלא כל כך רחוק. יוצאים כבר משהו כמו חודש- חודשיים.בינתיים נראה מבטיח יותר. התקשורת הרבה יותר יציבה איתה. היא נראית קצת יותר טוב מכל אלה שיצאתי איתן (למרות שלא היו הרבה כאלה...) כמו תמיד צריך לראות לאן זה יגיע.

זהו, אין הרבה מה להוסיף. הכל כרגיל...

נראה לי שזה אירוע ששווה פוסט. אז הנה.

לא חגגתי במיוחד. ניצלתי את היום למנוחה בבית. גם ככה אין לי הרבה כאלה.

וזהו. היום עומד להסתיים והמדינה תחל את שנת 61 לעצמאותה.

בהצלחה.

• נתחיל בדיני. שמשום מה קשה לי יותר ויותר ללכת לבקר אותה. ככל שהזמן עובר ואני מתרחק ומתנתק ממה שקורה שם, אני יותר מפחד ללכת ולראות אותה. מתחיל להרגיש ממש לא נעים וחושש ש"אתפס" ע"י ההורים. כך שזו דילמה...
• בערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל הקרוב, תשמע צפירה. כמו כל שנה. אלא שהפעם, כנראה ואבקר אצל הפסיכי בדיוק בזמן הצפירה. מה עושים במקרה כזה? עומדים ככה פתאום? מסכמים מראש? מחכים לראות מה הוא יעשה?  
• מצבי הכלכלי והאורטופדי לא משהו- סתם בשביל הרקורד.
• מבחינת העבודות, עוד לא הגעתי להחלטה סופית. כיאה לבן מזל מאזניים. ישנם מצבים שאני מאמין שאצליח להתסדר עם משכורת אחת, אבל מהר מאד אני מבין שזה סיכון גדול מדי ואז כנראה אסתבך. כך שאני משאיר את המצב כמו שהוא. בינתיים ממשיך לבדוק וחשב הוצאות והכנסות. העתיד לא נראה מבטיח כל כך, אבל אי אפשר לדעת...

נראה לי שהיו עוד כמה דברים, אך כל זאת ועוד, בפרק הבא...

אני.