• נתחיל בדיני. שמשום מה קשה לי יותר ויותר ללכת לבקר אותה. ככל שהזמן עובר ואני מתרחק ומתנתק ממה שקורה שם, אני יותר מפחד ללכת ולראות אותה. מתחיל להרגיש ממש לא נעים וחושש ש"אתפס" ע"י ההורים. כך שזו דילמה...
• בערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל הקרוב, תשמע צפירה. כמו כל שנה. אלא שהפעם, כנראה ואבקר אצל הפסיכי בדיוק בזמן הצפירה. מה עושים במקרה כזה? עומדים ככה פתאום? מסכמים מראש? מחכים לראות מה הוא יעשה?  
• מצבי הכלכלי והאורטופדי לא משהו- סתם בשביל הרקורד.
• מבחינת העבודות, עוד לא הגעתי להחלטה סופית. כיאה לבן מזל מאזניים. ישנם מצבים שאני מאמין שאצליח להתסדר עם משכורת אחת, אבל מהר מאד אני מבין שזה סיכון גדול מדי ואז כנראה אסתבך. כך שאני משאיר את המצב כמו שהוא. בינתיים ממשיך לבדוק וחשב הוצאות והכנסות. העתיד לא נראה מבטיח כל כך, אבל אי אפשר לדעת...

נראה לי שהיו עוד כמה דברים, אך כל זאת ועוד, בפרק הבא...

אני.

לדיני.

אין לה כנראה עוד הרבה זמן. נמסר לי שאיכשהו היא מצליחה למשוך יום ועוד יום. היא משתעלת, מורידה במשקל וסובלת מקוצר נשימה.

אני מאמין שגם אני אשם פה, שעזבתי אותה ככה. קשה לי עם זה, אבל הרגשתי שכבר לא היתה לי ברירה. החזיקה בלעדיי פחות משנה. לא ממש מטפלים בה שם כמו שצריך וכנראה שזו התוצאה. כרגע סבתא שלי שם אז יהיה לי יותר מסובך להגיח באיזה לילה ולראותה בפעם האחרונה. ייתכן והיא באמת מחכה לי ומתגעגעת. יכול להיות שאם היא תראה אותי, אז מצבה ישתפר או להיפך- היא תוותר והמצב יחמיר.

בינתיים היא סובלת...

בעוד כשעה קלה, יחול סדר הפסח.  והשנה סוף סוף אני לבד באמת. בדירה שלי. השותף נסע להוריו ונשארתי פה.

בלי הורים מעצבנים שמנסים לשכנע אותי להצטרף אליהם ובלי ייסורי מצפון שכאלה שאני משאיר אותם לבד.

בדירה לבד. אולי אראה סרט עם ידידה, בשקט...