| 9/2006
פרק 25 - עויינות.
בימים הבאים, היה ג'יג מעביר את הזמן עם שיילי, וחושב על מוניקה.
מדי יום הם היו הולכים לבית הספר בליוויו של גיא, הידיד הבלונדיני של שיילי.
יום אחד, בלי שום הודעה, הוא לא הופיע בפינה הקבועה.
"תגידי, שיילי, דיברת עם גיא?".
"לא, אין לי מושג מה קרה לו".
"הוא בטח חולה או משהו..".
"מוזר.. בדרך כלל אנחנו מודיעים כשמישהו מאיתנו חולה, כדי שהשאר לא יחכו סתם. לא כך?".
"כן, צודקת. טוב, בואי נמשיך. או שנפגוש אותו בבית הספר, או שהוא באמת נשאר היום בבית".
"אגב, שיילי, מה זו העניבה הזו?". צחקק ג'יג בתגובה לעניבה התכולה השהתה על צווארה של שיילי.
"אה, זה? טוב, הגיע הזמן לגוון, לא?".
"שינויים זה תמיד טוב". קרץ ג'יג בקושי.
כאשר השניים הגיעו לשער, הם ראו את גיא בחברת עוד מישהי.
הם ניגשו אל השניים, והשתררה דממה.
הבחורה שהייתה ליד גיא, הייתה מדהימה ביופיה! לא סתם יפה, אלא שילוב מעניין של הבת המתוקה של השכן, ודוגמנית על אירופאית.
היא הייתה בעלת שיער בלונדיני רך ומטריף, העוקף את הכתפיים בכמה סנטימטרים טובים, עיניים אקזוטיות, מלוכסנות מעט, בצבע שחור משחור.
היה נדמה שלעומק שבעינייה אין סוף!
ריסייה היו ארוכים, ופס שחור עיטר את תחתית עינייה בטוב טעם.
לחייה היו ורדרדות, נדמה שבאופן טבעי, ושפתייה היו עבות ועסיסיות, אך לא יותר מדי, בדיוק במידה שצריך, והן היו מוברקות בעזרת מבריק ורדרד.
צווארה היה חלק וארוך, בדומה לברבור, מקושט בנקודת חן אחת קטנטנה שהוסיפה לו מן "פיקנטיות" שכזו.
היא הייתה לבושה במגפיים שחורים, המגיעים עד לברכיים, חצאית משבצות אדומה בנוסח סקוטי, גופייה שחורה ודקה המדגישה את הבטן השטוחה שלה, ואת החזה המושלם שלה, עליונית שחורה מעל, ו... עניבה, אדומה.
שיילי בחנה את הילדה מלמטה ועד מעלה. באיטיות רבה, ובמן עויינות שכזו.
ג'יג שפשף את עינייו, ואף צבט עצמו בחשאי, לבדוק אם הוא לא בחלום שמתגשם.
"או, שיילי, תכירי, זאת ענבל!". הציג גיא.
"היי, ענבל". סיננה מבט שינייה בעויינות. שיילי, שנחשבה ליפה בשכבה, הרגישה מאויימת. היא לא יכלה להתחרות ביופייה המדהים של ענבל.
"זאת שיילי, וזה ג'יג".
"נעים מאוד". אמרה. קולה היה סקסי בצורה בלתי רגילה. חם, עבה, וצרוד במקצת.
הפעם, ענבל הייתה זו שבחנה את שיילי.
החל ממגפייה הארוכים והחומות, עד לחצאית הג'ינס, לגופייה החומה, לעליונית הכהה ולעניבה התכולה.
השתיים היו לבושות אותו דבר, במחשבה שכל אחת מהן הכתיבה את המילה האחרונה באופנה.
הארבעה המשיכו לדבר, ומדי פעם זרקו השתיים הערות עוקצניות אחת לשנייה.
לאחר שנפרדו לשלום, שאל ג'יג את שיילי -
"נו, אז מה דעתך על.. ענבל?".
"האמת? היא בכלל לא משהו".
אמרה בטון עצבני, ומיהרה לכיתתה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
