| 7/2007
פרק 27 - אדישות.
בדרך חזרה ראתה רותם את גיא, הידיד הבלונדיני של שיילי, והלכה איתו.
משהו ב'ידיד' הזה לא מצא חן בעיניי ג'יג, אך לא הייתה לו שום תכונה ספיצפית להצביע עליה.
כנראה שזה היה בחבילה הכוללת.
ג'יג עלה בגרם המדרגות שבבניין וצעד לכיוון הדלת. הדלת נפתחה מעצמה - ובפתח עמד ירדן, מחוייך.
"ליאווו!". אמר באושר, וחיבק את ג'יג.
"היי יר". הגיב בפליאה, אל הפגנת אהבה שכזו לא היה רגיל. אחרי דקה ירדן שחרר את זרועותיו מבטנו של ג'יג ודילג מצחקק לעבר חדרו.
ג'יג מישש את החלק האחורי שבחולצתו והרגיש נוזל דביק.
"ידעתי שזאת לא סתם אהבה". מלמל לעצמו והוריד את החולצה.
אמנון, אביו של ג'יג, בדיוק הכין את האוכל במטבח.
"היי ליאור, איך היה היום בבית הספר".
"בסדר".
"מה היה בסדר?".
"לא יודע, בסדר". התחמק.
"עוד חמש דקות אוכלים, תשטוף ידיים ולמען השם - אל תסתובב עירום בבית".
"אני לא עירום! כולה הורדתי חולצה. ירדן מרח עלי חומר דביק ובלתי מזוהה".
"י-ר-ד-ן". צעק אמנון.
"מ-ה?". החזיר ירדן משועשע בטון דומה.
"לא אמרנו ביום שבת שזאת הפעם האחרונה שאתה מורח על ליאור חומרים בלתי מזוהים?".
"אופס, שכחתי". גיחך.
"לא משנה! הלכתי לחדר".
"תבוא עוד חמש דקות. איפה רותם?".
"לא יודע, בטח בדרך".
"ואם היא תאבד?".
"היא לא!".
"ואם היא כן?".
"אבל היא לא".
"טוב שים עלייך חולצה ובוא".
בזמן האחרון הרגיש את מאמציה של רותם להתחמק מן הבית. כן, זה בהחלט לא תחליף לבית הראשון, אבל הם לא התנהגו באיזו שהיא דרך שתגרום לה לסלוד מהם.
כל פעם הייתה משתהה קצת יותר זמן בחוץ, בדרך כלל עם גיא. לפעמים אפילו הייתה יוצאת להסתובב עם רון. ג'יג והיא היו מדברים, אבל הוא לא הצליח לקלוט אותה לגמרי. פעם אחת הייתה חייכנית, ופעם אחרת הייתה בוכה לכרית, או מתנהגת באדישות מוחלטת. הוא לא יכול לשים את עצמו במקומה. לא, הוא לא יכול לתאר לעצמו איך הוא היה מתנהג במקרה שלה. בגלל זה הוא לא ישפוט אותה.
רותם הגיע אכלה אחרי כולם מהצלחת שאבא אמנון השאיר לה על השיש.
ה15.4 התקרב, ועם התאריך הזה - התחרות. ג'יג הרגיש עול כבד יושב על צווארו, הוא חייב לארגן את כולם לעוד כמה חזרות לפני התחרות. אי אפשר לזנוח את זה בשביל כמה ריבי אהבה מטופשים.
הוא טלפן לרון.
"הלו?".
"רון? היי, זה ג'יג".
"כן, יש לי מזוהה. מה קורה אחי?".
"בסדר. תקשיב, חייבים לעשות משהו עם החזרות לתחרות להקות".
"שמע אחי, אני לא יודע אם הזמן טוב. אני מרגיש ממש כמו באמצע טלנובלה".
"אני יכול להבין, אבל...".
"אתה חושב שאפשר לנהל חזרה נורמלית כשפיג ושון אפילו לא מסתכלים אחד על השני?".
"תקשיב, חייבים לנסות. אנחנו התחייבנו לעשות את מירב מאמצינו בשביל התחרות הזאת - והפרס בהחלט שווה!".
"כן, 'תה צודק. טוב, אני אדבר עם שון שידבר עם שיילי, ואתה תודיע לפיג".
"יופי, אני שמח שאתה בעניין. נדבר. ביי".
"בשום פנים ואופן לא!!". מחאה פיג כאשר ג'יג התקשר לשכנעה.
"נווו פיג, בשבילי". התחנן ג'יג.
"אין מצב שאני עושה את זה. לא רוצה לשבת עם שון במשך שעתיים באותו חדר".
"נו באמת, אל תהייה קטנונית. התחייבת לבוא לחזרות! הפרס ממש שווה, ואם נזכה בו זה יהיה כל כך טוב לכולנו".
"כן, אבל לא ידעתי שבאמצע שון ואני נפרד".
"נו באמת, תתני לבחור מעפן להרוס לך את הקריירה המוסיקלית?".
"קריירה מוסיקלית?". צחקה פיג.
"על מה אתה מדבר? אין לי שום קריירה מוסיקלית".
"נו פיג, את יודעת על מה אני מדבר. תהייה לך אחת אם נזכה. ונזכה רק אם נעשה חזרות. בבקשה!".
"טוב, בסדר. אבל אני עושה את זה רק בשבילך".
"ובשביל עצמך!".
"כן, כן".
***
החזרה הייתה בסדר. החבר'ה לא התאמנו ביחד כבר שבוע וחצי, שזה לא עוזר להם במיוחד, כי הזמן לקראת התחרות אוזל. פיג אפילו לא מצמצה לכיוונו של שון, והוא - בדומה לה. לאחר החזרה, ג'יג נשאר לדבר עם שון לגבי כמה דברים טכניים ורון ופיג הלכו ביחד הביתה.
***
"אז מה את אומרת על החזרה?". שאל רון.
"כלום. סתם חזרה. מה יכול להיות בה מיוחד?".
"את". פלירטט איתה בחצי צחוק.
"זה ברור, התייחסתי לזה כמובן מאליו". קרצה.
"איזה ביטחון..".
"איזה?".
"לא יודע, ביטחון".
"עדיף שה'איזה ביטחון' שלי יהיה 'איזה ביטחון ברצפה'?".
"לא, צודקת. סתם הערתי הערה לעצמי, אל תתייחסי".
"לא מתייחסת".
לאחר שתיקה ארוכה, השניים הגיעו לחצר הבניין של פיג.
"תגידי, פיג, רוצה לעשות משהו היום בערב?".
"מצטערת, אני עסוקה היום בערב". אמרה ביובש.
"ו.. במשך השבוע?".
"אולי, נראה".
רון היה מאוכזב במקצת. הוא לא חשב שפיג תייבש אותו בצורה הזאת.
"טוב, אז נראה". החזיר בטון שונה לגמרי, והלך בלי לומר מילה נוספת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
