שבוע ממש גרוע עבר עליי בשבוע שעבר,

כל הזמן נמצאתי בעבודה.

זה הגיע למצב שחבר לעבודה אמר לי: "יאללה, מה איתך?

תלכי כבר הביתה".

והוא צחק, אני יודעת את זה,

אבל למשמע דבריו, פשוט בכיתי.

כי ידעתי שיש לי עוד מלא עבודה,

ואני לא יכולה ללכת עד שלא אסיים.

 ורציתי, כל-כך רציתי ללכת הביתה.

והנחמה הכי מהנה בעבורי בזמן האחרון,

הן הקניות, נחמת הגיהוץ.

אז הלכתי בשישי האחרון לקניון

וחיפשתי אחר נעליים, וכשמחפשים מוצאים.

אז מצאתי מגפונים חמודים לאללה,

וזוג נעלי עקב יפות מאוד.

ותוך כדי המדידה והנעילה והחשיבה

האם לקנות? (כן!) ולבזבז? (כן!!! כן!!! כן!!!)

פגשתי בחברת ילדות שזמן רב לא ראיתי.

היא הסתובבה עם הקטנה הבלונדינית היפה שלה,

ועם בעלה.

והיא התלהבה מבחירתי והחמיאה לטעמי הטוב,

וכמובן הדבר גרם לי הנאה מרובה, גם הקנייה וגם המחמאה.

ואז שאל הבעל, לא יודעת למה?

"זה נוח?" כי המגפונים כמו גם הנעליים על עקב לא קטן.

"לא!" השבתי ללא כחל ושרק.

ואז הוא אמר: "רק נשים יכולות לקנות משהו,

שהוא לא נוח להן", ולא היה לי אלא להסכים איתו.

זכורה לי גם איזו כתבה טלוויזיונית על אילנה גור,

המעצבת הייחודית, שבה הוצג אוסף הנעליים הענק שלה.

והיו לה סיפורי חמדה כמעט על כל זוג שם,

והיה שם, זוג אחד מוזהב, מידה 36, שהוא קטן ממידותיה.

והיא הולכת עם אותו זוג מלחיץ, מעת לעת

בשל היפעה שלו, על אף שהמידה אינה תואמת.

והעניין גרם לי לחשוב,

עד כמה נשים עושות דברים גם כשלא נוח להן.

הן עושות טיפולים שונים ומשונים,

כדי להתייפות ולשאת חן,

גם כשזה לא ממש נוח.

הסרת שיער מכל מיני מקומות בגוף.

מהדסות על עקבים שאינם ממש נוחים.

הן נכנסות למחוכים שיחטבו את גזרתן,

ומאבדות אוויר יקר לנשימה תוך כדי התהליך.

והן מוצאות את עצמן בתוך מערכות יחסים

לא מתגמלות, שלא נותנות להן את מה שהן צריכות,

ואת מה שמגיע להן.

נשארות במקום שלא נוח להן.

ונשאלת השאלה למה?

כי אנחנו כל-כך רוצות את המקום של המנוחה והנחלה,

שאנחנו מוכנות למחוק הכול,

למחול על הכול -

גם על הכבוד העצמי שלנו.

ואולי, אנחנו כנשים צריכות להגיד לא עוד!

לא להסכין לנקודת אי הנוחות.

לא להיות שם, כשלא נעים.

כשלא נוח.

ולא להישאר בנקודת אי הנוחות רק כי לא נעים.

כי לא נעים, מת מזמן.

ובתור נשים מדהימות וחיות למדי,

אנחנו לא צריכות

להסכין עם שאריות של אהבה.

לא מסתפקת בשאריים,

רוצה מנה אישית,

שלא מחפשת לטמון את הידיים שלה

בצלחות זרות.