אז רעות זוכה לקידום במשרד רואי החשבון "דווידיאן-דווידיאן",

וגם ברכב סופר "פנסי שמנסי".

וזה גרם לי לחשוב על זה,

שהחבר'ה בסדרה שם הם בני גילי.

והם כבר מבוגרים, עושים דברים של מבוגרים.

אני תוהה מדוע לא חשתי כך בהקשר לסדרות שמקורן מחו"ל,

שמדברות על בני גילי,

האם זה בגלל שאני מרגישה ניתוק מהן?

בגלל השוני במיקום, בשפה במעמד הכלכלי?

ואולי זה סתם יום ההולדת הקרב,

שכמו תמיד מביא אותי להרהורים.

ולנקודת מבט של סיכום על החיים.

מרבית מחברותי הן נשואות,

משמע הן מתעסקות בדברים של מבוגרים.

טוב, זה כמעט ברור מאליו.

המגורים המשותפים, התשלומים למשכנתא,

ההפיכה להורים.

כל אלה מבגרים אותך.

אבל פתאום שמתי לב,

שגם חברותי הרווקות, ואני בכללן

כבר מצויות במגרש של הגדולים.

(ולא, אני לא מדברת על קמטים,

כשאני מסתכלת במראה, כי אין לי ותודה לגנים של אמא).

אם זאת הצלחה קרייריסטית,

הצלחה אקדמאית.

כולנו התבגרנו מבלי ששמנו לב.

זה לא שתכננו את זה.

החיים ככה התקדמו לנו,

כשצעדנו במסלול החיים.

שותפות במשרד, זה כבר עניין של גדולים.

ושותפות עם בנזוג לחיים?

במהלך שנותי, הרבה דברים עברו עליי,

ומרביתם, טובים, טובים מאוד.

ובהזדמנות זאת אני רוצה להודות למסובב -

הידוע בכינויו "ריבונו".

אז באמת באמת תודה, על הכול.

הייתה חוויה מדהימה, וברוב הזמן

גם מצחיקה בטירוף.

אבל, לא שכחת משהו?

איפה הבחור?

ואת הספויילר המלא - תוכני שני הפרקים, בפוסט הבא.