איפוק או דחיית סיפוקים מעולם לא היו המאפיינים החזקים שלי,

את העבודה על המידות, אני משאירה לדברים קצת יותר מהותיים.

אז בחמישי האחרון הייתי ב"גולה" פ"ת,

להקרנה מוקדמת של שני פרקי סוף העונה של סרוגים.

ה"גולה" מקום נחמד על אף שה- WAZE קצת התקשה לכוון אותנו לשם

ע"פ עצותיו, הגענו למקום בקו אווירי.

אבל להפסיד, לא הפסדנו.

אז מה היה לנו שם? בפרקים?

נתי הציע נישואין לתהילה, שנאותה.

את זה כבר ראינו בפרק הקודם.

אז עכשיו מוטלת המשימה הקשה ביותר על תהילה:

איך מספרים לעזריה על העניין?  ודואגים לכך שנתי יקבל את תשלומי הארנונה?

או לחילופין, סתם יישאר בחיים.

מאז שניתנה המשימה לתהילה,

נתי נכנס לחרדה ואימת פטיש 5 הקילו של עזריה נופלת עליו.

האימה נופלת עליו, לא הפטיש.

הוא קופץ מכל שיחת טלפון,

ונבעת כשהוא רואה את עזריה,

אוחז בפטיש וכותש בעזרתו קרח מהמקרר.

נתי מתמלא רחמים על עזריה,

שסבור ששיחת הטלפון של תהילה

אולי תחזיר אותם זה לזרועותיה של זו.

ומסתכל עליו במבט מרחם,

של מה זה באמת משנה איזו חולצה תלבש

הלוא הגורל חתום, תהילה תנשא לי.

תהילה גם מסיימת את הפרוכת לזכרונה של האמא של נתי.

"והכול שם מושלם", אומר נתי, אפילו הציפור שמזכירה את דוד שלמה.

ואז חוזרת תהילה, מהפגישה עם עזריה שהתארכה,

והיא ממררת בבכי.

כשצפיתי בסצנה הייתי סבורה שעזריה, קיפד את חייו מרוב צער

ןלקח נפשו בכפו.

אלא שבכייה של תהילה, מסתיר בחובו

משהו אחר לחלוטין -

תהילה ועזריה מתחתנים!!!!!!!!!!!!

"החלטנו שהכי נכון זה שנהיה ביחד".

ונתי חוטף ת'ג'ננה.

ולא יכול להכיל את צערו,

הוא מכה את השולחן,

תוקף את הקיר

וחובט בעזריה כשהוא פוגש בו.

יפעת הוורקוהולית מסרבת לנטוש את מקום עבודתה.

מחלתן של כל הפרפקציוניסטיות,

שסבורות שאף אחת לא מסוגלת לעשות את העבודה במקומן.

ואולי לעניין הזה מתלווה גם חשש מהלידה, וממה שיקרה אחריה.

אמיר, כזכור נמצא אי שם בדרום.

ויפעת הולכת לה ברחוב, תוך שהיא מקבלת צירים,

אך לא שועה לחני ופייגי שאומרות לה שאלו צירים.

יפעת מלקקת גלידה,

ובסצנה מתוקה, אומרת לה ילדה קטנה:

"סליחה, את מטפטפת"

ויפעת ניגשת ללקק את הגלידה.

רק כדי לגלות, שהמים שלה ירדו.

יפעת מוצאת מונית, ובתוכה מי אם לא אבשלום קור -

סצנה מצחיקה בטירוףףףףףףף.

אבשלום מתקשר לרעות כדי לדווח לה על הלידה,

וכל הזמן הוא מתקן את שפתם של היושבים במונית.

הוא נותן ליפעת הסבר על המשבר - שם כרעו נשים ללדת,

וגם זאת הסיטואציה שבה היא נמצאת,

כשהבעל אינו באזור בזמן שבו היא יולדת.

רעות מסרבת להאמין לבדיחה שעורכים על חשבונה,

מה פתאום אבשלום קור, מספר לה על לידתה של יפעת?

כאילו מה קשור.

ואז היא בוחנת אותו,

ובהנף מרשתת אחת - "איך אומרים אינטרנט בעברית?"

היא מסכימה להגיע לבית החולים.

בינתיים בגזרת הודיה, מרוצים ממנה מאוד באולפנה

ומציעים לה קידום. הבנות כמו גם הצוות הלימודי שבעי רצון ממנה.

והודיה מתקשה להחליט ולקבל קביעות.

איזה יצר מרדני שבעטיו סירבה לחתונה עם אברי,

שב ובועט בה.

הודיה ורעות נמצאות בבית החולים, אך אינן מקבלות הרשאה

להכנס כדי ללוות את יפעת ברגעיה שלפני הלידה.

הודיה מקבלת שיחות חוזרות ונשנות מההפקה ברדיו,

"כמה משגעים אותי, על פינה של 3.5 דק'".

"תלכי" משחררת אותה רעות "ממילא לא נותנים לנו להכנס".

רעות רואה מה שהודיה לא מצליחה לקלוט,

שהודיה נהנית מהפינה ברדיו.

כשהודיה מגיעה לתחנה היא מגלה,

שעזריה המעופף בעקבות שמחת אירוסיו עם ה"כתר".

דפק נפקדות לתוכנית, והבוס בודק האם היא יכולה לשדר,

לבד, שעה שלימה.

שידורי הרדיו מעולם לא נראו קוסמים כ"כ,

כמו גם בסרט אחר של "במעלה" "חפצי באוויר".

צריך לדעת לבחור עיסוק בחיים :)

ואחרי גמגומים קלים ושתיקה קלה,

הודיה פותחת קולחת בשידורה הרדיופוני הראשון,

ובתומו, היא מקבלת שעת שידור שבועית קבועה, לבד.

רעות מתקשרת לנתי ומבקשת שייסע לחלץ את אמיר

ממקום שביו, הקיבוץ בדרום,

כדי שאמיר יוכל לסייע לאשתו שנמצאת בלידה.

נתי נוסע לשם כשהוא אבל ונסער, ונשאר לשמור על העיזים,

כשאמיר נוסע עם הרכב של נתי לבית החולים.

כך נותר נתי ללא קליטה באמצע שום מקום,

ואולי זה דווקא בצד.

אמיר נוסע ושומע את הודיה מספרת על אשתו,

והוא מתרגש.

אמיר מגיע לבית החולים אחרי הלידה

ורואה את התינוקון הקטנטון שלו

שמתעקש להישאר עוד קצת בבית החולים,

ולהעלות במשקל בקצב שלו.

מה שמכניס את יפעת לתסכול.

אמיר מנצל את הזמן שילדו עדיין לא השתחרר,

כדי להכין עריסה במו ידיו.

הוא מתחבר לתהליך שחווה בדרום,

עבודת הכפיים.

ואפילו מקבל עבודה אצל אותו איש נגריה נחמד (יגאל עדיקא)

שנתן לו לשחק ב"נדמה לי" אצלו בנגריה.

רעות מקבלת קידום בדוידיאן-דוידיאן למשרת שותפה,

ואל הקידום מתלווה רכב יוקרתי.

יוקרתי מדי (לשיטתה של רעות).

רעות נוסעת לחלץ את נתי מהחור שבו הוא תקוע,

כבר שלושה ימים, כי אמיר שכח אותו שם.

מחכים לגידו? או לגודו?

שלושת הימים בסדנת ההתבודדות שנכפתה על נתי

מחוללים בו תמורה, הוא מתחיל לדבר עם כבשים.

רעות שומעת מבלי להתכוון את ייאושו של נתי,

שתוהה אולי נגזר עליו להישאר לבד, באותו שיח עיזים שלו.

ומבלי לחשוף את סודו, היא באה אליו.

נתי רק מת לברוח משם, ואחרי שהוא נפצע נפשית מתהילה

הוא נפצע פיזית בעטיה של איזו פחית סוררת שהוא ניסה לגרזן.

הוא נוטש את רעות עם הרכב החדש,

אך חוזר להביא לה מעיל בסערה שמתרגשת ובאה במפתיע.

הצמא בלבו של נתי לזוגיות,

כמו גם הערגה של רעות לזוגיות

מאפשרת להם להביט במה שניצב להם מתחת לאף,

והם מנסים לקשור זוגיות ביניהם?

יפעת מתוסכלת גם בעקבות התינוק שלא משתחרר כבר מביה"ח

גם על הניתוק מאמיר, כיוון שהם כל הזמן במשמרות עם התינוק,

וגם בגלל שהם אסורים האחד על השנייה.

את תסכולה היא פורקת על הודיה שנזקקת לנחמה.

הודיה איבדה את הקול שלה -

איזו מטאפורה יפה, על איבוד הדרך.

ויפעת אומרת לה: "שוב דבר לא טוב לך, את מקבלת מתנות ואת כפויית טובה".

עבודה ברדיו, קביעות בעבודה, זוגיות עם גבר שמגן על מי שמרסס עליה.

ושום דבר לא מספק אותה, לא מספיק טוב לה.

ובאישון לילה גשום הודיה נכנסת לבית הספר,

וכשהיא בודקת עבודות של תלמידותיה

ואולי אלו בחינות, ובתום אותו הלילה, היא מוצאת את הקול שלה.

וחוזרת לקחת את העבודה שוויתרה עליה בחטף.

חוזרת אל חיקו של אברי הפצוע שמקבל אותה אליו באהבה.

וכך פחות או יותר הסתיימה לה העונה השלישית.

ואיך אמר לי חבר בעבודה: "סגרו את כל הקצוות".

ולייזי שפירא מיוצרי הסדרה אמר: "שלא נראה לו שתהיה עוד עונה, כי מה נעשה שם?

אמיר ויפעת יתלבטו לאיזה בית ספר ישלחו את הילד שלהם?

אנתרופוסופי או ממ"ד?".

ועמוס תמם, אמיר בסדרה, קבע את כמיהתו: "תהיה עוד עונה, תהיה עוד עונה".

אז להתראות בינתיים חברים סרוגים שלי,

נתראה בעונה הבאה.

או שלא.

וסורי על הספויילר.

כי סיפוקים אולי כדאי לדחות,

אבל הכי כיף לספק.