מלא זמן עבר מאז שכתבתי
כ"כ הרבה השתנה בחיים שלי...
רווקה מאושרת...אני לוקחת את הזמן שלי ולא במיוחד מחפשת זוגיות, אני צריכה את הזמן שלי לעצמי כדי לעשות מה שאני רוצה בלי להתחשב בעוד מישהו במשוואה של החיים שלי מלבד משפחתי.
מצאתי את המקום שלי פחות או יותר...
מצאתי את העבודה המושלמת שלי, אני מאושרת שם כ"כ.
כן כן, אני גננת...
מחליפה בבקרים וקבועה בצהרון.
תמיד ידעתי שאהיה גננת...
אני באמת מחייכת, מבפנים.
אני כ"כ אוהבת את הילדים, וכמות האהבה שאני מקבלת שם היא עצומה.
אי אפשר לתאר את כמות החיבוקים והנשיקות שאני מקבלת, והציורים והשירים והצחוקים...
מה גם שזה גן דתי, אז קל יותר להשאר דתיה...זהו- התהליך כמעט תם. אני כמעט שם, כמעט דתיה.
וב"ה יש לי את החברים והחברות המושלמים שלי שמקיפים אותי כל יום ואוהבים אותי באמת, הם החיים שלי ולא הייתי מצליחה לעבור את החודשים האחרונים בלעדיהם.
כן, עוד יש התקפי חרדה, עוד יש דכאונות מחרידים, עוד יש סיוטים בלילה על דברים שעברתי, אני זו עדיין אני.
אבל יחד עם הכל, אני יודעת מי אני עכשיו, אני יודעת שאני מי שאני, יש לי את האופי שלי, יש לי את הפאקים, ובעיקר יש לי יתרונות עצומים וחסרונות שלמדתי לאהוב, אני אוהבת גם את הפחות טוב שבי.
וברגע שאני אוהבת אותי, הילדים בגן מראים אהבה גדולה יותר...החברים מסביב מראים אהבה גדולה יותר...כן, אני זו אני וטוב לי, גם כשפחות טוב.
היום הסייעת המחליפה הגיעה באיחור מטורף...
אחד הילדים שם לב לזה
הילד: נטע את לבד היום?
אני: אני לא לבד, אני איתכם
ילדה אחרת: אל תדאגי, אני תמיד אהיה איתך...
גם אני תמיד אהיה איתכם יקירים שלי.
עד שהלב שלי יתתפוצץ מרוב אהבה.
נטע תמיד תשמור עליכם, תמיד יהיה לי מקום לעוד נשיקה וחיבוק.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: