הכל היה לי מול הפנים, נגעתי בחלומות.
וזרקתי אותם.
יכול להיות שאני לא מסוגלת להמודד עם זה שטוב לי?
אולי כי אני כ"כ רגילה שרע.
אני מרגישה כאילו כל רגע אני עומדת לוותר על החלום היחידי שלא זרקתי.
אני מרגישה כאילו אני מתגעגעת לתועבה הזו...
לאלכוהול
הופעות עד שעות מאוחרות
להסתובב עם אנשים מגעילים
לעשות שטויות ולא לזכור כלום אח"כ
לדכאונות
ללחתוך וורידים
לכאב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: