only fools are stisfied

גזר הדין נקבע ...

50 שנות מאסר בפועל נגזרו על הנאשמת.. 50 שנות בדידות...

בחורה כבת 20 אשר הורשעה בדיכאון וחרדה מגיל 16..

כעת קבע בית המשפט כי עליה לבלות את שארית חייה בבית הסוהר של עצמה,

לבד- בלי משפחה, שלא לדבר על חברות..

"אין לך מה לערער", פסק בהחלטיות כבוד השופט מלמעלה...

"חשבת כי תוכלי לנהל חיי חברה, תוכלי להשתטות לפעמים ולתפוס רגעים של אושר..

חשבת כי תוכלי להעניק, לתת, לבנות בניין עדי עד- לאהוב...

לצערינו איננו יכולים לאפשר לך זאת, ע"פ החלטת בית המשפט העליון הוחלט כי

 תאלצי לבלות את ימייך האחרונים במחיצת קירות.. עד שהמוות יפריד..."

גופה מזדעזע, הייתכן??? האם אכן כך קבע השופט הרחמן??? זה המכונה

בפי כל 'אב הרחמים' מילותיו נחרטות וחוזרות ונשמעות בראשה "אין לך מה לערער"..

האמנם הדבר נכון? איך אוכל אני לשרוד לבדי בעולם התובעני הזה.. איך תוכל האמונה שלי

לשרוד את כל תלאות הדרך??? לבד.. לבד.. לבד..

מול נסיונות עיקשים, מול כאב, מול כעס, מול חרדה, מול פחד.. לבד.. לבד..

אלוקים שלי,

אני רוצה להאמין בך, להרגיש שאתה קיים, להרגיש שאתה רוצה את הטוב בשבילי

אני יודעת שאני כספר פתוח לפנייך ואתה יודע רואה ושומע הכל..

מה כבר ביקשתי? לחיות כמו כולם.. לא לכסות יותר את הדמעות,

אני קוראת לך מתוך החושך,כבר שנים.. לפעמים אפילו משמיעה צרחה שאוזן אדם לא שומעת...

כבר מתחילה לחשוד שאתה לא שומע..

אני לא רוצה לברוח יותר.. רוצה לחיות ולהרגיש את המציאות, אבל מציאות טובה..

מציאות של אמת בלי שקרים, בלי מסיכות..

תן לי להעלם בתוך העולם הגדול שלך..

תן לי לאהוב.

אתה לא רואה כמה אני זקוקה לך?

דווקא עכשיו, אני לא רואה אותך.. מרגישה כמו ילדה אובדת..

תראה לי את הדרך.. שלח לי קרן אור שתסמן את דרכי..

מחכה לך, מתוך האפילה

בתך הקטנה.

הגיעו כמה תוצאות של בדיקות שעשיתי.. יש לי מחלת הנשיקה..

הסחרחורות מתישות אותי, ובכלל.. ההרגשה הכללית חלשה ועייפה..

אני מנסה לקבל אלי תובנות מחיי היומיום האפרוריים..

ללמוד דבר אחד או שניים בכל יום חדש שנגלה אלי, אין ספק שזה קשה

אולי אפילו גם שוחק.. אבל חייבים..

שומעת את הקול קורא לי :

רוצי ילדה, רוצי.. אל תעצרי לשאול למה..

המראה לא משקרת- את כבר ילדה גדולה...

החלומות נמסים בשמש, נרקבים בגשם.. אל תתני לזה לקרות..

רוצי- ברחי בכל כוחך, אל מקום טוב

אל מקום אחר, מחוץ לריקנות ולרעב..

מחוץ לכאב לדמע ולדם..

או תרוצי את מרוץ החיים..

רדפי אחר הדברים הרגילים, כמו כולם..

תהיי יפה ותשתקי, אל תחפשי סיבות,

אל תחקרי למה.. רק רוצי..

כי זה מה שצריך פה

כי זה מה שכולם רוצים..

הנה הוא בא עטוף ברגבי עפר ואפר, מרוח כולו דם..

חרוש קמטים וצלקות...

כמה דרך הוא עבר ואת עוד פה בינתיים...

אז פתחי לו את הדלת, רפאי את פצעיו, הניחי לו לשבת..

עייף הוא מן המסע- השקי אותו מים..

כבד עליו הכל- והדרך מבלבלת, וקשה לבד ללכת..

אז תני לו יד, לליבך, כשהוא מביט בך אוספת שברי חלומות מנופצים..

כשעל פנייך דמעה ואת חורקת שיניים..

צעדי איתו יחד ואז אולי תנבוט לה תקווה מהקרבה..

כי זה הזמן להמשיך וללכת, להכנס פנימה כי בחוץ יש רק שחור..

לעבור יחד ימים קשים, לילות מייסרים..

הנה הוא בא.. אז תני לו אהבה כי היא את הזמן תעצור..

אהבה היא המרפא, אהבה היא מקור הכוח..

אהבה היא מקור החיים..

הלוואי ואוכל לממש אותה עוד בחיי..

לילה טוב.