אוקיי.
1:15 לפנות בוקר
ואני מוצאת את עצמי דווקא פה, כותבת פוסט.
אז קרה שאתמול בערב נהייתי משועממת. עברתי על המועדפים שלי, ונכנסתי כבדרך אגב לבלוג שפעם כתבתי בו הרבה.
כמו שקורה לעיתים, התחלתי לנבור אחורה בזמן,
בתקופות מביכות יותר, בתקופות טובות יותר, בתקופות רעות יותר, או בתקופות שהן סתם מצחיקות.
היום החלטתי להמשיך לקרוא במקום שבו הפסקתי אתמול
לקרוא את כל ההיסטוריה הארוכה שכתבתי בעצמי, על עצמי, ובשביל עצמי, כאן, במקום הזה.
אז נכון שיש תגובות, וכל אחד יכול להבין בתכלס על מה כתבתי
אבל יש דברים קטנים שלא, שרק אני מסוגלת להבין. ולא, לא שתלתי לעצמי רמזים בפוסט בשביל להסתכל עליו בעתיד, לא חשבתי על זה.
אבל התאריך שחתום בלמטה של הפוסט, התגובות, הסגנון דיבור, הטון, הכל מעלה אסוציאציות, והכל ביחד מעלה לי תמונה בזכרון.
תמונה שכבר הספקתי לשכוח.
קיצר, נוסטלגיה שאין כמוה.
הבנתי שאם הייתי סוגרת את הבלוג עוד אז כשנמאס לי לכתוב בו,
כמו רבים שאני מכירה,
לא הייתה לי עכשיו האפשרות הזו של לחזור ולקרוא את כל מה שנכתב.
אז נכון, חלק גדול מזה זה בולשיט אחד גדול,
וחלק יגידו שגם מה שכתוב פה עכשיו הוא חלק מהבולשיט הנ"ל
אבל אני הגעתי למסקנה (וישמצב שאני אפילו אגיע אליה בקרובXD)
שכדי שאם בעתיד יהיה לי רגעים משעממים
או רגעים בהם אני מתגעגעת לעבר
או לא בטוחה לגבי העתיד
אני תמיד אוכל לחזור להווה, לעכשיו, לזה.
ולהזכיר לעצמי שירים, מסיבות, טיולים, צחוקים או תמונות של כשהייתי בת 14. או 15. או 16. ועכשיו אפילו 17.
מה שאני מנסה להגיד, זה שגדלתי על זה. על זה, עם זה, בתוך זה.
וזה כבר חלק ממני, והבנתי שאני לא באמת רוצה לאבד את הבלוג שלי.
אז נכון, כל אחד עבר את הרגעים של "בא לי בלוג", "בא לי לסגור את הבלוג", "מזל שלא סגרתי, בא לי שוב לכתוב", או כל דבר אחר.
אבל אני את שלי הסקתי כבר, ומסקנות מהסוג הזה שוות פוסט.
הרי לא סתם כבר כמעט 3 שנים שהוא קיים.
יש לי פינה משלי, באינטרנט הענקי הזה.
יש לי פינה משלי, אם אפשר לומר, בעולם הזה
יש לי פינה משלי- יש לי בלוג.
ואני לא מתכוונת לזרוק אותו לפח.
אז נכון, יש פייסבוק, והתמונות סביר להניח שימשיכו לזרום לשם ולא לפה.
אבל בפייסבוק אי אפשר לכתוב
להביע רגשות, לחפור עמוד על רגעים כאלה ואחרים..
או, כמו במקרים רבים, להעלות ציטוטים מצחיקים או מפגרים מכל מיני מקומות:]
אם יהיה לי זמן בכמה שבועות הקרובים (יחד עם הפסיכומטרי, החיים בבית, החברים, והניסיון הכושל למדיי של להמשיך לנצל את החופש)
ישמצב אפילו לעיצוב חדש, ברוח הספונטנית של "הבלוג נשאר שלי" הזאת.
את הרשימות עדכנתי קצת, מחקתי דברים לא נחוצים, עשיתי קווים על משימות שכבר הספקתי להגשים:]
אז זהו להיום, אם מישהו אשכרה נכנס למקום הזה (חוץ מקרינה כפרעליה שלא שכחה מהבלוג לרגע^^ )
ואם מישהו אשכרה קרא את כל זה,
אז אם כבר אתם כאלה נחמדים- באמא של'כם, תגיבו, הילדה השקיעה;)
וכיוון שעוד לא עבר שבוע מהיומולדת, ויש לי היסטוריה של להכריז על הגיל שלי בפונט צעקני וגדול מהרגיל:
אני בת 17 :] כבר ארבעה ימים^_^
(אלוהים אדירים, שנה הבאה 18 :OO)
///- - -בזאת הסתיים רשמית פוסט ההחייאה של הבלוג שמספרו 354638 - - -///
ד''שים לכל מי שאכפת לוP:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Diana:)