דיאנה וזהוD;

כבר הפסקתי לבקש חיים נורמליים

כי לא רק שלאף אחד אין באמת כאלה, אלא שלאחרונה הגעתי להבנה שההגדרה של "נורמלי" היא בעיני המתבונן

אז לא משנה כמה כל אחד מחפש אותם- הם אף פעם לא יהיו שם. אני מניחה שגם לזה מרפי אחראי במידה זו או אחרת..

עכשיו, במקום חיים נורמליים,

אני רק מבקשת חיים.

חיים של לנצל כל רגע עד תום, חיים של אהבה ושמחה, של חברים ומשפחה מאוחדים.

חיים של לצחוק עד דמעות, כמו שפעם היה,

חיים של דברים שקורים רק פעם אחת, או של דברים שלהפך- נראה כאילו לא ייגמרו לעולם.

כואב להבין שכ"כ הרבה נמצא מעבר לשליטתי,

ושכ"כ הרבה בכלל לא תלוי בי.

כואב להבין שאף אחד לא בא, ולעולם לא יבוא וישאל אותי מה אני רוצה..

כואב להבין- שלאף אחד, בסופו של דבר, לא באמת אכפת.

שהשנה שלכם תתחיל יותר טוב משלי (וכשחושבים על זה, אני בכל אופן מחשיבה שנה כחדשה רק בינואר, ועד אז דברים יכולים עוד להשתפר)

3>

זה פשוט ללכת לישון.

כי כמה שזה נשמע דפוק-זה עובד.

כי רואים שבבוקר, המחשבות האלה של הלילה...נמוגו

כי מבינים שאחרי כל סערה- השקט חוזר.

והוא יחזור,

כל מה שצריך בינתיים זה גג עמיד ומטריה.

*מה יהיה איתי ועם המטאפורות שלי*