רציתי לדבר על סוף שנה.
בדר"כ אני ,כמו רוב האנשים מחכה ואפילו מחכה מאוד שהשנה תגמר...
"יאללה גודלים בשנה" "יש עולים כיתה" "יופי נגמרו הלימודים\השנה" ומשפטים מהסוג הזה שומעים לקראת סוף השנה..
ואני חלק מהאנשים האלה, אני לא יכחיש.
אבל השנה אני לא יודעת מה קרה, בטח תבינו אותי מהצד ..
אבל אני לא מבינה את עצמי.
בתחילת השנה אמרתי את אותם משפטים.. אמרתי שאני רוצה שתגמר השנה..
כל הזמן מלחיצים על התיכון ומלחיצים,אז שזה יגיע כבר, שזה כבר יעבור.
תמיד אומרים שגיל 16 זה הגיל הכי טוב, הכי כיפי ותמיד רציתי לחיות בו לראות מה באמת מרגישים
אפילו היו לי כמה דברים לשמוח, אולי אנשים שלא ממש חיבבתי - עוזבים.
בכל זאת, 3 שנים עם אותם אנשים זה לא קל.
ואנשים חדשים יבואו, בקיצור יהיה טוב.
ואז אנשים התחילו להיבחן לבתי ספר אחרים, ולהיבחן
לא שזה עניין אותי, כי אני אפילו לא רציתי לנסות
אבל לאט לאט אנשים עזבו,אחד ועוד אחד,נעלמים בתוך הענן הגדול הזה
כולם התחילו להתעצב ולבכות על העזיבה ועל הפרידה
ואני רציתי לשחרר את זה בבכי או בדרך כלשהית אבל העדפתי לשמור את זה בפנים
או יותר נכון, להדחיק!
פשוט הדחתי!! זה כל הסיפור, שלא תחשבו שאני אדישה למצב..! ממש לא!
אני שומרת את זה לעצמי, מעדיפה לשמור על הזמן שנותר מאשר לבכות על זה ..
להנות מהרגעים האחרונים שנשארו עם האנשים..
אבל כנראה שהגיע הרגע, אולי עכשיו אני "בשלה" אליו..
היה לי זמן לחשוב באוטובוס (כמו שחלקכם יודעים, זה הרבה זמן)
ישבתי וחשבתי על זה - שאוקיי, אנשים עוזבים.. ננסה לשמור על קשר, למרות שבטוח שזה לא יהיה מה שהיה
אני לא נפגשת איתם יומיום.. אין הרבה נושאי שיחה, ואותם אנשים שאנחנו מכירים.
כל אחד בחיים שלו, בחברים שלו, בלימודים שלו.
אז בסדר שכולם אמרו שנשמור על קשר,ואפילו "נלמד ביחד לבגרויות" אבל תחשבו טוב טוב ותראו שזה חתיכת בולשיט גדולה.!
זה לא יקרה וזה ידוע מראש...
אבל אין טעם להיות פסימים מדי
אז נחזור לאוטובוס...נזכרתי בכל מיני פרצופים של אנשים שקרובים אליי,שישר עולים לי בראש...
אנשים שאולי שינו בי איזה חלק, אפילו משו הכי קטן, אולי העלו לי פעם חיוך על הפנים!
או אפילו סתם התעניינו לשלומי.
ופתאום עלו לי מאין הבזקים מכיתה ז', ו-ח' ..
כל מיני רגעים שקשה לשכוח, ולא תמיד רוצים לשכוח!
פתאום עלו בי כל מיני מחשבות על מאין התבגרות כזאת או אחרת...
זה כבר לא פרידה רגילה, אני אישית עברתי 3 בתי ספר ואני יודעת מזה פרידות!
אבל פרידה כזאת לא הייתה לי... כמו שרנית ועוד "מומחים" כמוה נוהגים לומר שבגיל ההתבגרות אתה מעצב את האישיות שלך, אתה בונה את עצמך ויכול להיות שיש בזה איזה חלק אמיתי ..
ושלושת השנים האלה הם חלק מהעיצוב אופי שלי ושל אחרים, ורוב הסביבה משפיעה - אז אולי בזכותכם או באשמתכם אני מי שאני.
לעזאזל!! זה 3 שנים!! שלוש שנים שלמות.!! של כיף, של חווית בלתי נשכחות ואולי קצת של עצב
אבל אני אומרת : הכל לטובה (לא מתאים לי אבל זה היה צריך להגיע מתישהו.) אני בטוחה שגם העצבות שהייתה לי בשנים האלה, הדברים שגרמו לי לבכות , גם שינו אותי באיזשהו צורה....
אני לא רוצה שהשנה תגמר, פשוט שתגמר ככה! וכל פעם אנשים באים ואומרים לי שעוד ככה וככה ימים נגמרת השנה, ובמקום לעודד זה מעציב.! אני מאבדת את הזמן!
טוב, לי כבר נגמרו הדמעות לחלק הזה, וזה גורם לבכות.. בעיקר שיש את השיר
Goodbye My Lover ברקע, דיי קשה להחזיק מעמד
It may be over but it won't stop there
You touched my heart you touched my soul.
You changed my life and all my goals.
Goodbye my lover.
Goodbye my friend.
You have been the one.
You have been the one for me..
* מוגש באופטימיות רבה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מאניה-דיפרסיה
