טוב בלי הרבה הקדמות, אגיד מה שיש לי להגיד ואלך. [אין לי הרבה זמן החופש]
כל פעם אני באה לשפוך משו פה או להגיד משו
ואני כל פעם מרגישה מאין צנזורה, אבל באמת קשה...משו עוצר אותי
פשוט קשה להגיד מה אני באמת מרגישה, יותר קל לי לזרוק את הדברים שעל פני השטח וזהו.
בלי רגש, בלי כלום.
אני לא יודעת למה בדיוק, אולי בגלל שזה יותר קל ולא צריך להתמודד, אולי בגלל שאני כל הזמן חושבת מה יגידו ומה יעשו וכל זה.
אבל זהו אני שמה זין מעכשיו...!
יש לי בלוג ויש לי את כל הזכות לרשום מה שאני מרגישה.......
לרשום דברים בלי לחשוב כל הזמן ואם ואם.
פשוט לרשום מה אני מרגישה באמת, בלי מסכות, בלי לנסות לרכך דברים, את האמת בפנים.
אולי יש אנשים שיפגעו אולי יש אנשים שדווקא ישמחו לדעת, אין לי כוח יותר להתחשב ולהתחשב בזמן שאני בנתיים מתפוצצת
אם יש משו שיפגע אני ינסה להגיד את זה בצורה הכי יפה והכי פחות פוגעת, אז אל תעלבו לי..
לא חושבת יותר אם זה ישעמם אותך או כל דבר אחר, הבלוג הוא בשבילי, משעמם לכם? אתם מוזמנים ללכת.
אלה החיים שלי.(ואני משתדלת להתמודד)
הלכתי יום שני עם עוז לסרט "מבול של צרות", סרט שהרבה זמן חיכיתי לו.
בעיקרון עופרי היה אמור לבוא אבל הוא ברח לו לעפולה.. (משעמם פה, תחזור)
אז ממש נהנתי, היה ממש ממש מצחיק. (עוז אל תגידי לי נחמד כי היה יותר מזה )
שישי שבת הייתי אמורה להיות בצפון אבל יש איזה יום נישואים אז יש איזה אירוע, וכבר די נשבר מאירועים משפחתיים והיו הרבה בזמן האחרון!
טוב נחפש לאן לברוח כי אין לי כוח להישאר פה.
אני חייבת לציין שהחופש הזה היה לי ממש ממש ממש כיף..
אז תודה לכל מי שגרם לו להיות ככה והוסיף את חלקו לעניין
יש לי בעיה בזמן האחרון , אני לא מצליחה לכתוב מילים לשירים כל פעם עולות לי כמה שורות לראש אבל זה נגמר שם, פשוט אין המשך
הייתה לפני הפוסט שעה של פריקה וזה באמת עזר, תנסו את זה פעם..!!
הייתה לי תקופה ממש ארוכה של שמחה (לא שהיא הסתיימה) ותמיד חייבים את הפריקה הזאת מדי פעם..
טוב הכל מוכן,גם להורים וגם לחברים.
עכשיו רק נשאר החלק המעניין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מאניה-דיפרסיה
