סגור

והנה אני שוב כאן, מתיישבת לי בנחת על הכיסא הירוק והמרופד שלי, פותחת את האינטרנט, מועדפים, ובמקביל אני שומעת שירים מהפלייליסט השלם שרותם שלחה לי, חושבת מה יהיה מחר, איך...אני שוכחת מה שאני רוצה לעשות, סוגרת את האינטרנט, משלבת ידיים ומנסה להיזכר. נזכרתי, אני שוב פותחת את האינטרנט, ובדרכים כלשהן אני מגיעה לדף העריכה הזה. שוב זה קורה. אני לא יודעת איך בדיוק אני אמורה לנסח מילה ומילה, או אם שוב יצא לי פוסט מפגר וחסר משמעות, אז אני אעצור, יחשוב איך לתקן אותו ובסופו של דבר אני אתחרט ולא ארשום דבר, או שמשום מה יהיה לי קֶצֶר שיכבה את המחשב וסביבתו ואז אני אקלל כל מכשיר חשמל שפועל בבית ארד בהשפלה לארון חשמל ואדליק את המתג שכמובן לא יידלק בפעם הראשונה אלא רק אחרי אימותים רבים, אני אעלה למעלה ואחליט שפוסט זה לא הזמן, אני יודעת...גורל.

אז אחרי שהעתקתי את הפוסט הארור הזה לWORD, ושהחלטתי שאני כותבת בכל מחיר, אני צריכה להתחיל לחשוב על תוכן, אבל צריך משהו מושך, מותח, מפחיד, מרגיז, מטומטם, מצחיק, בקיצור, משהו שמישהו יוכל לקרוא, ואני חושבת על רעיון, אבל אחרי בוחן במתמטיקה, בוחן בגיאוגרפיה, ריצת 1000, שיעורים בתנ"ך ובהיסטוריה וחזרות אינטנסיביות למופע של יום העצמאות המוח שלי לא כל כך פועל, אז אני מחפשת השראות. ואז, כשסוף סוף הבנתי שהשראה לא תהיה לי, לא אשמתי שהעולם משעמם, אני מזיזה את העכבר לעבר האיקס הקטן בצד שמאל בהיסוס כמובן.

אחח בדיוק באותו רגע, עולה בי הרעיון הכי מוצלח וגאוני בעייני באותו רגע ואז אני פשוט מתחילה לכתוב. מה לעשות, כשזה בא זה בא. אני כותבת, וכותבת, ממש בלי הפסקה, ואני אפילו לא מאמינה שיש לי בכלל מה לכתוב. פתאום בבת אחת הכל נראה כל כך קל, ושקוף, יש פואנטה, יש עלילה מופשטת ולא מובנת, אבל עלילה, מגיע הסוף, ואני כמובן מנסה למשוך אותו כמה שיותר, רק שלא יגמר, אני כבר בסוף, ואני יודעת כבר מה אני הולכת לכתוב, אבל אני מפחדת שזה יגמר, מה ככה? זה הסוף?

אז אחרי ששכנעתי את עצמי פסיכולוגית שהסוף מספיק טוב אני אגמור בנעימה אופטימית של "תגיבו" או אולי איזה עצה שלא קשורה אפילו למילית מהפוסט, אפתח עוד דף אינטרנט, אתר להעלאת קבצים, אוף נוו, זה שוב עושה לי וירוסים, לא נורא, המחשב מספיק חזק כדי לסבול העלאה קטנה אחת, אני מעתיקה את הקוד של התמונה, מכניסה אותה לתוך המסגרת האומללה בשורת תפריטים, ולוחצת אוקי:

.

עכשיו הדבר היחיד שנשאר לי לעשות זה להודיע בכל מקום אפשרי ש'פתחתי פוסט!'

יום טוב.