אני את הבגרות שלי בלשון כבר עשיתי!

או, כן, כמה טוב לכתוב את זה.

עכשיו, רשמית רשמית, חופש. איי לייק זיס פילינג.

***

סיפורינו מתחיל אתמול בערב, השעה 23:00 בערך. אני באמבטיה, מצחצחת שיניים. טלפון. "טוש, בשבילך!" יוצאת מהאמבטיה. עונה לטלפון. על הקו - שני ידידים טובים-טובים. לצורך העיניין, בואו נקרא להם ח' ו-מ'. כן, גם אנחנו מתלהבים משיחות ועידה..

ח': טוש, תפתחי בספר של אורנה ענתבי בעמוד 123.

אני: אתם עדיין לומדים??

מ': כן. תסתכלי על שאלה 29.

מסתכלת. לפני משפט בתחביר - אורכו 4 שורות. לא מגזימה. 50 פסוקיות בתוך פסוקיות. עכשיו אני כן מגזימה.

ח': מה זה "הולכת וגוברת"?

חושבת. וואי, זה מסובך. לא יודעת.

אני: לוואי כולל אולי? נשוא מורחב? נשוא כולל? לא יודעת. מה רשום בתשובות?

כן, לספר של אורנהל'ה יש גם תשובות בסוף. לא פעם אמרתי שאחד הדברים היותר קשים בספר הזה, זה להבין את התשובות של התחביר. ואכן, את שתי הדקות שלאחר מכן העברתי בניסיון לפענח מה היא מנסה להגיד לנו, בעצם.

ח': אולי יש שם פסוקית לוואי?

אני: כן, היא כתבה משהו על פסוקית לוואי..

ח': לא זאת, אחת אחרת. שהיא לא רשמה.

מ': אבל למה שתהיה שם עוד אחת? אין לך מספיק פסוקיות במשפט הזה??

ואז הודעתי לשניהם, ולכל מי שרוצה לשמוע, שאם יש מפלצות שכאלה בבגרות, אני עושה רק שחבור. עם דברים כאלה - אני לא מתעסקת.

ואז הלכתי לישון.

השעה 1:30, בערך. אפצ'י. עוד אפצ'י. שיט, אלרגיה. ההתעטשויות שלי העירו את כל הבית. "טוש, אולי תלכי לישון בסלון?" עברתי לסלון. "אמא, *פצ'י* זה *פצ'י* לא *פצ'י* עוזר *פצ'י*"

-תשתי מים.

- *פצ'י*

-זה יעזור לך...

- *פצ'י*

שתיתי מים. עזר? לא.

-תשטפי פנים.

- *פצ'י*

-את מרגישה יותר טוב?

-את *פצ'י* לא *פצ'י* שומעת *פצ'י* ?

-לקחת כדור היום?

לפני כמה חודשים הייתי אצל רופא מומחה לאלרגיה, והוא נתן לי כדור כחול וקטן, שעושה פלאות גדולות. אבל לא מזמן הפסקתי לקחת אותו, כי חשבתי שהוא הסיבה לצרבת שלי.

-אני *פצ'י* כבר *פצ'י* לא *פצ'י* לוקחת *פצ'י* כדור *פצ'י* כמה *פצ'י* חודשים *פצ'י* בגלל *פצ'י* הצרבת *פצ'י*.

-אז קחי עכשיו

- *פצ'י*

לוקחת כדור

- *פצ'י*

-זה תיכף יעזור... אני מקווה...

- *פצ'י*

בסוף נרדמתי בסביבות 2:30, אולי 3. בסלון.

המשך - חלק ב'