המשך של חלק א' מהפוסט הקודם. תקראו אותו קודם.

7 בבוקר. "בוקר טוב, טוש! היום בגרות!" שונאת לקום מוקדם בבוקר, על אחת כמה וכמה בשביל לכתוב בגרות. קרני שמש חמימות חודרות מבעד לחלון הגדול שבסלון. יום יפה בחוץ. אבל אני רוצה לישון! קמתי, מה אפשר לעשות...

הגעתי לבי"ס ב8:10. הבי"ס - ריק. טוב, מה אני מצפה. שמונה ועשרה בבוקר, בחופש הגדול. עוד מכונית נכנסה אחרינו לאיזור של הבי"ס. יופי, עוד מישהו בא מוקדם, יהיה לי עם מי לדבר... אבל אז ראיתי שזאת רק אחת המורות לאנגלית. סווו גרייט.

הלכתי לשלט שכתוב בו איפה כל אחד נבחן. אני ב304, כרגיל.טוב, נו, לפחות יש שם פוסטרים יפים על הקירות. חיכיתי שם הרבה זמן, ולאט לאט כולם הגיעו. הרבה חיבוקים, נשיקות, בהצלחה וכאלה. ואז ראיתי שנשאר לי המון, המון זמן. התיישבתי על אחד הספסלים וחזרתי על איזה טבלת שורשים. אחד הבנים מהכתה שלי ניגש אלי ושאל "עכשיו את לומדת?" ובלי היסוס עניתי לו - "זה או עכשיו או לעולם לא..." וזה נכון. היום בבוקר זאת הייתה ההזדמנות האחרונה שלי ללמוד לשון בבי"ס. נגמרה הבגרות - נגמר ללמוד לשון בשביל בי"ס. מהיום - זה רק בשבילי, לא בשביל ציון. אחרי שלמדתי כמה דקות, קמתי לחפש עוד חברים מהשכבה. ישבנו על ספסל (אחר. יש הרבה ספסלים בבי"ס שלי) כמה חברים, וצחקנו כאילו אין בגרות עוד חצי שעה. ואז נכנסנו לכתות. הכתה שלי הייתה ריקה. מהר מאוד איתרתי איפה אני יושבת. אחרי שנעמדתי ליד המקום שלי, הבוחן שאל "איך קוראים לך?"

-טושטושית.

-איזה מספר את ברשימה?

-21

-רגע.. טושטושית.. או, הנה את! ואת יושבת....

-כאן, נכון? השם שלי רשום פה.

-את יושבת.... שם.

ומצביע בדיוק על איפה שאני עומדת.

-כן, תודה לך....

ואז עוד שלוק מהקולר, שוב שירותים, עוד כמה בהצלחה אחרונים, ומתחילים.

ברגע האחרון נכנסו כל המורים של הבי"ס כמעט לאחל לנו בהצלחה. נדמה היה שהם באו לבי"ס היום בבוקר רק בשביל זה.. (אבל הם לא, למה את משלה את עצמך?)

תחילת הבגרות. "נבחנים, שימו לב. על ידכם יש דף מדבקות. עכשיו כולם לוקחים מדבקה שאין עליה את השם שלכם, אני חוזר בלי השם שלכם, ומדביקים פה. וכולם ביחד.. שלוש ארבע ולהדביק!" (שלוש ארבע ותסתום כבר. בוחן טיפש.) הבגרות הייתה בסדר. עליתי על טעות אחת באיזה פועל מוזר שאף פעם לא שמעתי עליו (2 נקודות) אבל לפי מה ששמעתי, המון טעו בשאלה הזאת. לפחות אני לא לבד.. (אמא אומרת שאם הייתי קוראת יותר ספרים הייתי יודעת. בלי קשר, אני הולכת לחדש את המנוי לספרייה בשבוע הבא. הגיע הזמן באמת. אם יש לכם המלצות לספרים טובים - כפתור התגובות לשירותכם. תודה. ואלו היו 15 שניות שלא קשורות לבגרות בלשון.) הטקסט היה משעמם מוות, משהו על צפיפות אוכלוסין, מאת ירון לונדון (כן, ההוא ממסיבת גן.) סיימתי אחרי שעתיים. והסיכום שלי היה בדיוק 10 שורות. הייתי גאה בעצמי.

יצאתי מהבגרות. הייתה לי שעה להעביר, עד חלוקת תעודות. מצאתי את ח' די בקלות, והסתובבנו ברחבי בי"ס. ואז מצאנו (או יותר נכון נמצאנו ע"י..) המורה ללשון.

-איך היה??

-בסדר גמור. את יודעת שהסיכום יצא לי 10 שורות? *חיוך גדול*

(מישהו לידי) לי יצא 21..

-זה מוגזם לבקש 10 שורות.. כתבת על .... ולא כתבת .... והזכרת ....

-כן! *חיוך גדול*

כפי שאמרתי, הייתי מאוד גאה בסיכום שלי.

ואז שאלנו אותה על השאלה ההיא בפועל, והיא אמרה שזה יוצא מהכלל של הכלל משהו, והיא ידעה שניפול בזה. אז נפלתי. איי, זה כואב. לא אוהבת ליפול. תרתי משמע. ואז החלטתי שאני לא מדברת יותר על תשובות מהבגרות. כי עם כל הכבוד, את הבגרות שלי בלשון כבר עשיתי!

לפני הבגרות אמרו לנו שתהיה לנו הפתעה בקפיטריה. טוב, אז הלכנו לשם, ח' ואני. ומה אנחנו רואים? שולחן ח' ענק, בכל הקפיטריה, עם מלא חטיפים, שתייה ועוגות. ויש גם מזגן וטלוויזיה. בול מה שהייתי צריכה באותו רגע. העוגות היו מאוד טעימות, ולדיאטה שלום (נו, ממחר..) ואז פשוט הסתובבנו בכל בי"ס, מידי פעם חוזרים לאותו שולחן מופלא ומתוק. בכל מקום אנחנו רואים טפסים של הבגרות, תלמידים משווים תשובות. ואני עם עוגה ביד. יאמי.

ב12:00 נכנסו לכתות. תעודות. בגלל הבגרות לא הייתה התרגשות של תעודות.. בלי הרבה מילים דביקות, רק לחלק מה שצריך לחלק, ויאללה, לחופש. אה, סגנית המנהלת נכנסה והיה קצת דביקי כזה, אבל היה לה נאום נחמד. ורגע לפני התעודות... "המורה לאנגלית ביקש ממני לחלק לכם את זה" אנסין באנגלית שעשינו לפני שנים. ואני חשבתי שכבר לא ניפגש שוב לעולם.. קיבלתי 30/30. נייס.

תעודה - בסדר גמור, תודה ששאלתם :-) אבל אין את ההתרגשות הזאת של כל שנה, אולי בגלל הבגרות. לא אולי, בטוח.

ואז הביתה. חופש גדול - היר איי קאם.

וכמה מילות סיכום - אני מתה על לשון. בלי קשר לבי"ס, אני אוהבת את השפה שלנו. מה זה אוהבת? מכורה לעברית. מכורה לצליל של השפה, לניקוד, לאותיות. אהבתי אוהבת ואוהב, מאז שאני זוכרת את עצמי - ולתמיד. וזה שבמשך השנתיים שלמדתי לשון בבי"ס היו לי מורות מדהימות, רק תרם לעסק. כי כל תלמיד יודע, שחלק גדול מההנאה בלימוד מקצוע מסויים תלוי במי מלמד אותו, ואיך מלמד אותו. האמת, אני לגמרי מבינה את כל אלו שלא אוהבים לשון. כי בכל זאת, החוקים קשים ומסובכים, וזה לא באמת עקרוני על אם יש שם פתח או קמץ, או אם זאת פסוקית מושא או פסוקית נושא. גם אם אני טועה פה ושם בעברית, (אני לא מדברת מושלם) זה לא סוף העולם, כי את הבגרות שלי בלשון כבר עשיתי!