התעוררתי לזה בדיוק כשהלכתי לישון,
חוויה שמתשתשת את העבר ומקדשת את ההווה.
עמדתי שם להביט בה. משהו בעיניה כל כך משך את מבטי,
לרגע לא הבטתי הצידה שמא אפסיד ולו פיסה אחת מהמראה המושלם שלה.
עינייה הסתכלו במבט מבוייש ומבקש,
המבט הכניס בי תחושת גועל עצמיהתביישתי לעמוד מולה,
בעודי בוהה בהילה המקיפה את גופה העירום,חשתי כאילו כולי חשוף לעינייה.
התביישתי להיות מושא מבטה התר לעזרההמבקש את בחירתי המתועוות.
אבל איך אסביר לה שאין ברצוני אלא להביט בפניה הקורנות לנצח.
מבטינו נפגשים ואני רואה לתוכה, אני מביט אל תוך נפשה,
אל מעמקי ראשהומבין מה היא רואה בי.איך אראה לה שזה לא הדבר שבו חושק ליבי.
איך תדע להחליף את המבט המבקש בחצי החיוך שכל כך רציתי לקבלאני משפיל את עיניי בבושה והיא אינה מבינה ונפגעת.
העולם חירב את נפשה, אינה מבינה מדוע איני חושק בגופהבסיפוק המענג והמיידי,
בליטוף הרך והשפתיים הלוחשותונפגעת. הלכתי לבכות היום. הלכתי למות.בלכתי לקחתי אותה איתי,
לקחתי אותה אלי.והיא יודעת זאת.
עכשיו כשאנו מרחפים מעל גופינו החומריים חסרי החיים אנו מחייכים בביישנות ונוסקים אל מעלה אל השמיים בשלמות ענוגה ומתעוררים.
לעולמי החסר יצרתי את השלמות החסרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
