הייתי בכרמיאל אתמול, בסופו של דבר.
למרות שכבר חשבתי שלא יהיה לי עם מי לבלות את היום הזה.
חשבתי שאצטרך לדבר. חשבתי שאצטרך להתפתל כדי להסביר את הדעה שלי.
חשבתי שאבכה.
שכבנו אצלו בסטאלבת על המיטה והתחבקנו. והוא פשוט אמר את מה שכל כך רציתי לשמוע. לא הייתי צריכה להוציא אפילו מילה אחת.
ואני מאושרת.
ויש לי סיבה טובה לכך.
וגם קרו עוד כמה דבאים טובים שאני גאה בעצמי עליהם, אבל לא ראוי שאכתוב כאן עליהם ^^
(לא, זה לא מה שחשבתם XD)
וכמובן, תודה לטאו טאו שעוזר לי תמיד (בלי קשר לעכשיו, סתם מגיע לו שארשום לו כאן תודה מדי פעם >>")
נמנמ, זהו פדלאות. יום חרא לכולם D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
