היום יום חמישי ואני עייפה מכל השבוע .
לא קל לתפקד גם בבית וגם בספריה . אתמול, כמה דקות לפני סיום נכנסה אישה ודרשה שנפתח את המחשבים ,כי היא צריכה דחוף להדפיס.
אמרתי לה שאנו כבר סגורים כי הספריה נסגרת לקהל 15 דקות לפני סיום.
לא מענין אותי , היא אמרה - כתוב שאתם פתוחים עד שבע אז אני רוצה לדברת עם המנהלת וחוץ מזה אתן לא עושות כלום.
כל זה היא אומרת כאשר אנו מחזירות ספרים למדפים ומסדרים את הספריה.
מאד נפגעתי מצורת דיבור.
להגיד כך עלינו , כאשר היא רואה במו עיניה שאנו מסדרות את הספרים מהעגלה למדפים זו הגזמה.
גברתי, אמרתי לה במתק שפתיים מכוון , להגיד שאנו לא עושות כלום זו הגזמה, אני המנהלת וגם ספרנית.
אנו עובדות קשה ויש רק 2 ספרניות וכפי שאת רואה לא צעירות ביותר.
בנוסף הספריה נסגרת לקהל רבע שעה לפני הזמן , כדי להכין את הספריה למחר.
עזבה, כעוסה וצעקה מהדלת שהיא הולכת לראש העיר וגם תכתוב מכתב מכתב תלונה עלינו .
משהו !
אבל יש רגעים שבגללם אולי בחרתי לעבוד במקצוע הזה.
היום נכנסו לספריה שלושה תלמידי כיתה ד' , התישבו ליד מחשב ו... ואחרי התיעצות ביניהם החליטו להגשת אלי.
אנו מחפשים איך נושם פרפר ואנו לא מוצאים ?
בגילאים אלה צריך לא רק למצוא חומר מתאים אלה ממש לפתוח בדף הרלונטי ולהסביר .
כאשר הם הבינו - עלה על פניהם חיוך גדול ואחד מהם אמר "כיף לי בספריה " , חשתי סיפוק.
הכי מצחיק שיש חומר רלונטי באינטרנט אך מכיוון שהם לא הבינו את הנושא , הם לא הצליחו למצוא אותו.
אז איך נושם פרפר ?
כמו כל חרק דרך צינורות נשימה הנקראת טרכיאות הנמצאות בצידי הגוף.
איזה מזל שאני בוגרת מגמה ביולוגית .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: