אמא של מתבגרים

"שבת שקטה" זה כינוי שילדיי נתנו לפני שנים לשבתות בהן היינו נשארים במסגרת משפחתית מצומצמת, רק ארבעתנו, בלי להיות מוזמנים או מזמינים לארוחות שבת. הביטוי נקלט במשפחה ונשאר בשימוש עד היום. רק שעכשיו יש לכינוי טוויסט חדש. מכיוון שילדיי יותר ויותר מוזמנים בעצמם לשבתות או לארוחות שבת אצל חברים, זיס ואני נשארים לעתים לבד בשבת.

אז באמת יש לנו "שבת שקטה".

השבת הזאת הייתה אמורה להיות "שבת שקטה" עבורנו. בתי הייתה מוזמנת לכל השבת אצל חברים, הגרים קרוב אלינו. בני היה איתנו רק לארוחת ליל שבת, כי הוא התנדב במד"א במשמרת בוקר. הכנו אוכל בהתאם לתכנית וציפיתי לשבת רגועה עם ערימת עיתונים, כוס תה וענבים לנשנוש.

בליל שישי התרווחתי על הספה בבגדים נוחים, אך לא "שבתיים", עם מוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. דבר ראשון קראתי את ההורוסקופ השבועי של מרים בנימיני. מה שבטוח זה שהכוכבים לא הזהירו אותי משבת משוגעת ולא שקטה בכלל.

כמה דקות אחרי שחזרו הגברים מבית הכנסת נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמדה בתי, מלווה בארבעה חברים.  "אפשר לעשות פה קידוש ולשתות משהו?" היא שאלה. מה אני אגיד? כמובן שאמרתי כן. איכשהו קלטנו שהרבה אוכל לא הכינו ולכן הזמנו אותם לאכול איתנו. זיס אמר שאי אפשר לעשות קידוש בלבד וצריך גם לאכול משהו. למזלי הרב הכנו סיר גדול של מרק עוף, כי ייעדנו חלק ממנו גם לארוחת החג. מהר מהר סידרנו עוד 4 מקומות בשולחן וישבנו לאכול.

תוך כדי שיחה הסתבר שגם ארוחת יום שבת לא הייתה בדיוק מאורגנת כמו שצריך ולכן הזמנו אותם לאכול אצלנו ארוחת צהריים. איך אומרים המרוקאים, כאשר יש מקום בלב יש מקום בבית. מילא מקום, אבל מה עם אוכל?! ב"ה שהיה לי אוכל רזרבי בפריזר.

מרוב עייפות נרדמתי בסביבות עשר. שינה מתוקה כזאת, שממנה התעוררתי בשעה 23:30 לקולות של צחוקים ודיבורים מתחת לחלוני. קמתי בעצבים, אותי אסור להעיר בלילה. אני נהפכת למפלצת כאשר מעירים אותי בלילה והילדים שלי יודעים את זה מאז שהם קטנים.

פתחתי את החלון כדי לצעוק על המפריעים ומי אני רואה שם? בתי היקרה עם 2 חברים.

"מה אתם עושים כאן?" שאלתי. בתי ענתה לי שחסר להם יין ואוכל צמחוני לאחת החברות ולכן באו אלינו לחפש אוכל ושתייה. חשבתי שאני הורגת אותם, אבל התאפקתי. נתתי לה חבילת צ'יפס (זה מה שהיה לי) ובקבוק יין פשוט ושאלתי אותה אם באים לאכול איתנו מחר. תשובתה הייתה שלא נחכה להם, הם יסתדרו. חזרתי למיטה.

תוך כדי שאני מנסה להירדם אני עוד פעם שומעת קולות ורחשים במטבח. פחדתי שיעירו את זיס ויצאתי לראות מה פשר הרעש. בתי, עם אחד החברים, התלבשו על מלאי היינות בארון כדי לבחור יין אחר בטענה שהבקבוק שנתתי להם לא היה מספיק טוב.

אז התפוצצתי, התעצבנתי והעפתי אותם מהבית. יש גבול לכל תעלול. כמובן שאחר כך לא יכולתי להירדם מרוב עצבים.

ארוחת צהריים הגיעה. זיס (אחד מל"ו הצדיקים אני אומרת לכם) אמר לחכות עם האוכל עד 12, כי הוא לא בטוח שבתי לא תגיע עם החברים שלה, למרות שהיא אמרה שלא. על כל מקרה הכנו כמה סלטים גדולים והוצאנו שניצלים מהפריזר. רק סיימנו לאכול מנה עיקרית ומי הגיע? ניחשתם נכון, בתי עם 2 חברים לארוחת צהריים. עוד פעם התארגנו מהר, בדרך בתי שברה צלחת. כפרה.

נתנו להם סלטים, אורז ושניצל, ומנה אחרונה (גלידת פסיפלורה תוצרת בית) אכלנו ביחד.

ניצלתי את ההזדמנות להגיד להם מה אני חושבת על ההתנהגות שלהם בלילה ושלא יעיזו לחזור על זה עוד פעם. הוספתי שהמזל שלהם היה שהשכנים מתחתינו נסעו לשבת, אחרת היו מקבלים מנה גדושה גם מהם. ישנתי אחר כך עד מוצ"ש.

בסביבות עשר וחצי בלילה השכנה דפקה בדלת, אחרי שחזרו משבת מחוץ לעיר, כדי לבשר לנו שבזמן היעדרותם פרצו לביתם ולקחו גם את המפתח הרזרבי של הבית שלנו ושל עוד שכן. הזמנו על המקום מנעולן שיחליף את המנעול. הוא הגיע בסביבות 12 בלילה להחליף את המנעולים בשתי הדירות. התענוג הזה עלה לנו 650 שקל,  שלא נקבל בחזרה מאף אחד. כפרה.

הלכתי לישון בסביבות 2 בבוקר וזה היה הסוף של "השבת השקטה" שלנו.

"רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום"

שבוע טוב וחג שמח.