אמא של מתבגרים

היה מעניין מאד לראות את חוץ לארץ דרך העיניים של הבת שלי. אני לא רק מתכוונת לנקודת המבט שלה על הנופים, הבניינים והתרבות, אלא על הצד הסוציולוגי של הביקור.

ידעתי שיש הבדלים בין איך שצברית, שגדלה בישראל, מסתכלת על העולם לבין איך שאני, שגדלה כיהודייה בין גויים באירופה, מסתכלת על העולם. אולם, לא הייתי מודעת עד כמה ההבדלים גדולים ובמה הם מתבטאים, עד הביקור הזה.

הבדל אחד קשור להסתכלות על הקהילה היהודית שחיה שם. אני לא רציתי שילדיי יגדלו בחו"ל בין גויים, גם בגלל הלקח של השואה וגם בגלל שאני זוכרת את הילדות שלי שם. בתור ילדים תמיד הרגשנו שונים. ידענו שהגויים מזהים אותנו כיהודים ולכן כל הזמן נזהרנו להתנהג בצורה יפה כדי לא לגרום לחילול ה' ולסיבה לגויים להגיד שהיהודים לא בסדר. מהבוטים יותר שמענו משפטים כמו "חבל שהיטלר לא סיים את המלאכה".

להרבה יהודים זה כנראה מחיר שהם מוכנים לשלם עבור חיים שהם ללא ספק (כרגע) הרבה יותר קלים ונוחים מאשר החיים שלנו כאן בארץ. בטחונית לנוער שם אין ממה לפחד וכלכלית בוודאי שיש שם יותר אפשרויות מאשר בארצנו הקטנטונת.

בזמן שהנוער שלנו (עזבו משתמטים) מקריב כמה שנים להגנה על המולדת או בשירות לאומי, הם בחו"ל כבר מסיימים לימודים אקדמיים ויכולים להשקיע באבטחת עתידם הכלכלי.

אלא מה, אנחנו יודעים שכל עוד אין אנטישמיות ופגיעה ביהודים הכל טוב ויפה. אבל, מהרגע שיש גילויי אנטישמיות באורך פלא מספר העולים לישראל גדל. כמו גל העלייה האחרון של יהודי צרפת. מהרגע שהמצב נרגע, היהודים נשארים בחו"ל. זאת אומרת שהחיילים שלנו כאן לא רק מגינים על המולדת ועל תושבי ישראל, אלא על מקום מבטחים לכל יהודי העולם. היהודים בחו"ל יודעים שכל עוד יש מדינת ישראל יש להם לאן לברוח בעת צרה. הידע הזה נותן להם את הביטחון להמשיך עם חייהם השלווים בחו"ל.

את כל זה בתי תפסה מיד. במקרה שמעתי שיחת טלפון בינה לבין אחיה, שבסוף לא התאפשר לו לנסוע איתנו.

בין היתר שמעתי אותה אומרת: "א' אתה פראייר. אתה עושה 3 שנים צבא כדי שהיהודים כאן יוכלו לשבת בשקט ולעשות חיים".

הייתי המומה. ניסיתי להגיד לה שזה לא בדיוק ככה ושחיילי צה"ל בעיקר מגינים על אזרחי מדינת ישראל. לא הצלחתי לשכנע אותה.

זיס אמר לי שאין בזה שום חידוש. הוא סיפר לי שבמלחמת יום הכיפורים, לפני שגדוד הטנקים שלו נכנס לסוריה, המפקד נתן שיחת עידוד ומוטיבציה. בין יתר הדברים שהוא אמר היה גם המשפט שהם נלחמים לא רק עבור ישראל ותושביה, אלא בשביל כל יהודי העולם.

לא הייתי מודעת שילדינו גדלים עם תחושת אחריות ושליחות כל כך גדולה. זה מחזק את גודל ההערכה שלי לנוער הנפלא שלנו כאן בישראל.