שמתי לב שיש אנשים שיכולים לקרוא את אותם הספרים כמה פעמים. אני לרוב לא מסוגלת לעשות את זה. גם אם נדמה לי ששכחתי את התוכן, מהרגע שאני מתחילה לקרוא, כל הסיפור חוזר אליי ואין לי חשק להמשיך.
למיטב זכרוני גם בצעירותי הייתי ככה. קראתי את "נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט כמה פעמים בגילאים שונים. קראתי את "ההוביט" ו"שר הטבעות" של טולקין פעמיים, בהפרש של 25 שנה.
היו מספר ספרים, כמו ספרי מארק טוויין, שקראתי פעמיים, כילדה בגרסה לילדים וכבוגרת בגרסה המלאה. לדעתי זה לא לגמרי נחשב כקריאה מחודשת מפני שההבדלים בין הגרסאות כל כך גדולים.
למרות ההקדמה הזאת אני מוצאת את עצמי עכשיו בתקופה של קריאה מחודשת של כמה ספרים שקראתי לפני שנים ומסקרן אותי לקרוא אותם מחדש.
לפעמים אני רוצה לבדוק אם ספר שקראתי לפני שנים עוד שומר על קסמו. האם הוא עוד רלוונטי ומעניין כמו בפעם הראשונה שקראתי אותו, או שהוא היה טוב לתקופה שלו, אבל כבר לא היום. זה קורה לי הרבה עם סרטים. אני רוצה להראות לילדיי סרטים ישנים שמאד אהבתי ובצפייה מחודשת איתם אני מגלה שהסרט ממש לא צלח את מבחן הזמן.
לפעמים זה הפוך, אני רוצה לבדוק אם זווית הראייה האישית שלי בגילים שונים השתנתה. האם הגיל וניסיון החיים שצברתי משנים את ההתייחסות שלי לספר.
קראתי לא מזמן עוד פעם את "מאה שנים של בדידות" של גבריאל גרסיה מארקס ועכשיו
את "האמן ומרגריטה" של מיכאיל בולגקוב בתרגום אנגלי. הספר מוכר בארץ, בגלל תרגומים שונים, גם בשם "השטן במוסקבה".
המסקנה שלי לגבי 2 הספרים האלה היא שהם שומרים על מקומם בקלאסיקה הספרותית שחובה לקרוא אותם. אולם, שמתי לב שהקריאה שלי השתנתה. בצעירותי קראתי מהלב. לא עניין אותי קריאה ביקורתית או הסברים אודות הספר. להפך, הרגשתי שניתוח ספרותי רק יפגע בהנאת הקריאה שלי.
עכשיו אני קוראת גם מהראש. אני כן רוצה להבין למה התכוון המשורר ומה עומד מאחורי הדמויות.
זה מביא אותי לקרוא גם על הספר והסופר והתקופה ולא רק להתמקד בספר עצמו. אין ספק שזאת קריאה שונה. ההבנה נותנת מימד נוסף לתוכן של הספר.
מצד אחד פספסתי את זה בקריאה הראשונה, אבל אני לא מצטערת על כך. קיבלתי אז חוויה רגשית טוטאלית וכך הספרים נכנסו לי לנשמה ומלווים אותי מאז. היום אני בשלה יותר גם לקריאה מסוג אחר. אילו הייתי קוראת אז את הספרים בצורה ביקורתית לא בטוח שהייתי מבינה וזה היה מקלקל לי את החוויה הרגשית ושמחת הקריאה נטו.
למסקנה האישית שלי יש מימד נוסף. שמתי לב אצל ילדיי המתבגרים, שאוהבים לקרוא וקוראים הרבה, שהם לא אוהבים שיעורי ספרות בבית הספר. כאשר שאלתי אותם למה, ענו לי שהניתוחים האין-סופיים האלה על כל פיפס בספר מקלקל להם את כיף הקריאה. במיוחד ההסברים על "למה באמת התכוון הסופר כאשר הוא כתב זה וזה" עורר בהם אנטי רציני.
חבל, אחרי כל המאמצים לעידוד קריאה בגילאים צעירים, כדאי ללמד ספרות בתיכון בצורה אחרת.
לתשומת לב מורי הספרות וקובעי תכנית הלימודים.
לטובת אלה שרוצים להעמיק, הנה כמה קישורים אודות הספר "האמן ומרגריטה".
אתר להוראת ולימוד ספרות (עברית)
אודות התרגום לעברית של הספר
אודות הספר באתר Shvoong (עברית)
אתר מצוין וממצא של מכללת Middlebury אודות הספר (אנגלית)
אתר רב-לשוני אודות הספר (לועזית)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
