אמא של מתבגרים

לפעמים נדמה לך שעבר עליך שבוע שגרתי לגמרי, בלי ריגושים גדולים, בלי חצוצרות ותרועות, עוד שבוע רגיל, שאין מה לכתוב עליו. אבל אז, אחרי שחושבים עוד קצת על אותו שבוע באים למסקנה שהוא היה מלא רגעים קטנים של נחת ואושר. כזה שבוע שבו אפשר, כמו שאמי ז"ל הייתה אומרת,  to count your blessings.

היה לי שבוע כזו. זה התחיל בבריאות. בשבוע שעבר לא הרגשתי טוב וב"ה יצאתי מזה בעזרת תרופות סבתא בלבד ובשבת חזרתי לפעילות מלאה.

שבת שעברה הייתה שבת מברכים לחודש כסליו. כתבתי בעבר פוסט, לפני פורים, אודות ברכת החודש. איך כל פעם אני מתרגשת מחדש מהתפילה הזאת, הנותנת תקווה לחודש חדש טוב יותר. הפעם שרו את התפילה במנגינה של מעוז צור, לכבוד חנוכה וזה היה מקסים.

הזמנתי חברים לארוחת יום שבת. היה להם, ולנו, כל כך נעים ביחד שבלי לשים לב הארוחה נמשכה עד שעה שלוש וחצי בצהריים. אפילו בתי, הצעירה היחידה בין "הזקנים" נהנתה וישבה איתנו עד סוף הארוחה.

במוצאי שבת ביליתי עם בתי בקולנוע. זמן איכות אמא-בת, בלי מריבות, בלי וויכוחים. כל כך נדירים הרגעים האלה של כיף נטו עם המתבגרת הסוערת שלי. בדרך כלל היא כל כך עסוקה בענייניה שאין לה זמן לבלות איתי. ראינו את הסרט "מאמה מיה", כי אנחנו אוהבות את השירים של להקת אבבא.

הביקורות על הסרט היו גרועות, אבל אנחנו לא מבקרות סרטים ונהנינו מהשירים ומהקלילות של הסרט. זה לא סרט שאפשר להתייחס אליו ברצינות, אבל הוא חביב ומצחיק מרוב שהעלילה מגוחכת. לדעתי גם השחקנים לא לקחו את עצמם יותר מדי ברצינות.

ביום שלישי בערב זיס ואני ראינו בתיאטרון החאן, איפה שיש לנו מנוי, את ההצגה "אותלו". מה אגיד לכם, הצגה ממש טובה. מומלץ. היה לי קצת מוזר לשמוע את שקספיר בעברית, כל הזמן הטקסט המקורי רץ לי בראש, אבל הסתדרתי.

כל פעם אני מתפעלת מחדש מהרלבנטיות עד היום של ההצגות של שקספיר, למרות שנכתבו לפני הרבה שנים. טוב, אתם לא צריכים אותי בשביל ניתוחים ספרותיים על שקספיר. רבים וטובים ממני כתבו אלפי מילים מלומדות אודות המחזות שלו. תענוג לראות הצגה כל כך טובה.

ביום רביעי חברה, ספרנית מאוניברסיטת בן-גוריון, באה לבקר אותי בירושלים. כל כך שמחתי שהיא תפסה יוזמה ובאה לכאן. אני מאד אוהבת אותה ובדרך כלל אין לנו הזדמנות להיפגש ולצאת ביחד לבלות. כל המפגשים שלנו הם מקצועיים ואנחנו מצליחות רק להחליף כמה מילים בהפסקות בין הרצאות או ישיבות.

לקחתי אותה לקניון ממילא, איפה שאכלנו ארוחת בוצר מול הנוף של חומות העיר העתיקה. מזג האוויר היה נפלא והזמן פשוט טס. לא הפסקנו לדבר ויכולנו להמשיך ככה עוד כמה שעות אילו היא לא הייתה חייבת לחזור הביתה. כל כך משמח לדעת שיש חברות המוכנות לעשות את המאמץ לקחת יום חופש ולנסוע לירושלים, בלי סיבה מיוחדת, פשוט כדי להיות ביחד. אני מקווה שתהיה לנו הזדמנות נוספת לבלות ביחד בקרוב.

בני קיבל אתמול הודעה שהוא התקבל לקורס שהוא מאד רצה להתקבל אליו. המיונים לקורס נמשכו המון זמן ובגללם הוא לא נסע איתנו לחו"ל לחתונה. אני מאד שמחה בשבילו. ההחלטה שלו לא לבוא לחתונה, אלא להישאר כאן למיונים, הייתה לא קלה ועכשיו שהוא התקבל אפשר להגיד שזה היה כדאי.

בעבודה היום קיבלתי הרבה מחמאות. גם עבור העבודה השוטפת שלי בספרייה וגם כמרצה בבית הספר לספרנות. זה נותן הרגשה מאד טובה.

בנוסף, כסיום לשבוע הנחמד הזה, יצא לי לשתות קפה עם ידיד צעיר, הקרוב ללבי, שלא ראיתי כבר כמה שבועות.

שבת בפתח ואני מקווה שהיא תהיה טובה ושקטה, גם לכם.