אמא של מתבגרים

שנים לימדתי סטודנטים, בעיקר של שנה א', להשתמש במשאבי הספרייה. שיעור שבזמני היה נקרא "הדרכה ביבליוגרפית" זוכה היום לכל מיני שמות מפוצצים בשביל אותו הדבר.

נכון שסטודנטים הם לא ילדים, אבל כאשר שמים אותם בכיתה כדי ללמוד חומר לא מעניין במיוחד (אני הראשונה המודה ששימוש בקטלוג זה לא חומר מרתק) יש בעיות משמעת. הסטודנטים פטפטו ביניהם, בדקו את המייל, שיחקו סוליטר, שלחו סמסים, נרדמו, לא הקשיבו ובעיקר חשבו שהחומר מיותר ו"מה כל כך קשה בלמצוא חומר במאגרי מידע" ?

עד שהיו צריכים לפתור את התרגילים שהכנתי להם (עם שאלות מסובכות, אלא מה?). פתאום הם כבר לא היו כאלה חכמים וברוב המקרים הייתי צריכה לעבור מאחד לשני, בכל שאלה, כדי להסביר לכל אחד בנפרד את ההסברים שלא הקשיבו להם בזמן ההדגמה לכל הכיתה.

מתסכל? ואיך!!!

אבל, לפחות אחרי השיעור הראשון הם הבינו שיש לי מה ללמד והיו יותר קשובים בשיעורים הבאים. יכולתי ללמד בצורה ברורה ומקיפה את החומר. גם את הדברים היותר מסובכים. יכולתי להבין מהשאלות של הקוראים איפה יש קשיים ולתת להם מענה אנושי.

היום לא נותנים יותר הדרכות כאלה. מסיבות תקציביות עברנו ללומדה דרך המחשב שכל סטודנט שנה א' חייב לפתור בכוחות עצמו. ההסברים כתובים ובסוף כל פרק צריך לענות על כל השאלות בצורה נכונה כדי לעבור לפרק הבא.

יש לנו ניסיון רק של שנה אחת, עם לומדה שקיבלנו לניסיון ממכללה אחרת. השנה היא תוחלף בלומדה אחרת, שספרני ואנשי המחשוב שלנו מכינים. מניסיון שנה שעברה למדנו שהלומדה לא נותנת מענה לכל השאלות של הסטודנטים, בוודאי לא לחיפושים מתקדמים ויותר מסובכים.

ספרניות ההדרכה עבדו קשה כדי להסביר בצורה פרטנית את מה שהיינו מסבירים בפעם אחת לכיתה שלמה.

ההשקעה הראשונית בהכנת הלומדה היא מאד גדולה, גוזלת זמן מהספרנים ומצריכה עזרה של מתכנת וגרפיקאי. האם התוצאה תצדיק את ההשקעה והאם הלומדה הממוחשבת תהווה תחלופה טובה להדרכות הפרונטאליות? אני לא יודעת.

ימים יגידו.