אמא של מתבגרים

כפי שכתבתי בפוסט הזה, משפחתי נבחרה להשתתף במפקד האוכלוסין 2008 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ג'וליאנה הזכירה לי שאני חייבת לכם פוסט המשך אחרי הביקור של הסוקר.

אז הנה הפוסט. אין מה לדאוג, השד לא נורא כל כך.

ביום רביעי בערב ישבתי לי בנחת ליד המחשב בבגדים שלומפרים ובדקתי תרגילים של משתתפי  הקורס שאני מלמדת בנושא מאגרי מידע מקוונים. צלצל הטלפון ובתי היקרה הודיעה לי שהיא מביאה ידיד הביתה. (לפחות את המסר הזה הפנימה, שלא כדאי להביא אנשים זרים הביתה בלי להודיע, כדי לחסוך לעצמה פדיחות).

כמה דקות אחרי זה נפתחה דלת הכניסה ונכנסו זה לאחר זה בתי, בחור ואחריו עוד בחור. חשבתי שהיא החליטה להביא 2 ידידים איתה במקום אחד. בסדר.

אבל, תוך כדי שהם נכנסים לבית בתי אומרת: "שלום, זה ש' וההוא, אין לי מושג מי זה".

הם התקדמו לעבר החדר שלה והבחור השני נשאר עומד בכניסה לסלון לא בדיוק מנדב אינפורמציה מי הוא. ראיתי תג על המעיל שלו וישר הבנתי (גאון או לא גאון?) שמדובר בסוקר של הלמ"ס.

כמו שהבטחתי למגיבים בפוסט הקודם, הייתי ממש נחמדה וגם אמרתי לסוקר שזה בזכותכם. הצעתי לו קפה (לא רצה) ושוקולד (כן רצה). מכיוון שעשיתי שיעורי בית אצל ג'וליאנה כבר ידעתי שהוא אמור לסיים תוך בערך 20 דקות וגם עיינתי בשאלון לדוגמא באתר של הלמ"ס כך שידעתי מראש איזה שאלות הסוקר ישאל.

הכל התנהל באוירה טובה, עם צחוקים וקצת בלגן בגלל הילדים שנכנסו ויצאו תוך כדי הראיון. בני גם התבדח עם הסוקר והתעקש לשכנע אותו שאחותו מאומצת. למרות שאמרתי שזה לא נכון, אני לא בטוחה למי הוא האמין בסופו של דבר.

הבחור שאל אותנו שאלות אודות הילדים בנוכחותם, מה שגרם לבני להזכיר לסוקר שהוא בעצמו נמצא בחדר ומספיק גדול לענות לבד (בן 20) לשאלות.

מה פתאום הסוקר שואל את ההורים את השאלות עליו?

נראה לי שהסוקר לא קלט את גודל העילבון. (-:

בסיום הראיון הבחור העניק לנו בחגיגיות את תעודת ההוקרה של השירות הבולאי. אמת, בול יפה הנפיקו לאירוע הזה. לזכותם ייאמר שכתבו בראש התעודה "דף מזכרת" ולא תעודת הוקרה.  

כך הסתיימה השותפות שלנו ב"יצירת מידע עדכני לטובת החברה".

Sic transit Gloria mundi

הקטע הכי מצחיק הוא שהסוקר גר באותו רחוב כמונו ויצא לנו לפגוש אותו מאז בטיולים הליליים שלנו. בזכות הסקר אנחנו מברכים אחד את השני בשלום סופר-לבבי כאילו היינו ידידים מאז ומתמיד.