אמא של מתבגרים

הסמסטר הסתיים היום ואני נושמת לרווחה.

למרות שאני מאד נהנית ללמד כבר הרגשתי שנגמר לי הסוס.

אני מלמדת 2 שיעורים בתכנית להכשרת ספרנים. שיעור אחד לתלמידי שנה ב' ושיעור אחר לתלמידי שנה ג'. מצד אחד הייתה לי חויה סופר נחמדה עם תלמידי שנה ג' וחויה פחות נחמדה עם תלמידי שנה ב'.

הכיתה של שנה ב' היתה מאד גדולה, יותר גדולה משמעותית מכיתות שלימדתי עד עכשיו. עבדתי מאד קשה, גם בזמן השיעור וגם בהכנות לשיעור. השקעתי את הנשמה והמון שעות עבודה. אילו הייתי מסתפקת בלימוד תיאוריה החיים שלי היו יותר קלים. אולם, אני מאמינה שבלי תרגול אי אפשר ללמוד. כך שנתתי הרבה תרגילים ותרגילים צריך לבדוק ולתקן ולהסביר איפה הטעויות וזה לוקח המון זמן.

הכיתה היתה מאד מגוונת. גם בגילאים וגם בהשכלה. היו בה רמות שונות של ידע. זה לא הקל על ההוראה. אבל, הכי קשה היה לי עם הגודל של הכיתה. הייתי צריכה לדבר בקול מאד גבוה כדי שכולם ישמעו אותי ולא הייתי אף פעם בטוחה שכל הכיתה איתי בחומר.

בנוסף היו שם כמה תלמידות שלא הפסיקו לפטפט ביניהן והם שיגעו אותי. הייתי צריכה לדבר יותר גבוה, מעל הבזזזז של הפטפוטים שלהן, וכמה שהסברתי להן שזה מפריע לי ושזה קשה לי, הן בשלהן. חוסר נימוס וחוסר התחשבות כזו ממש לא מובנת לי.

שלא תחשבו שהן ידעו את החומר, תמיד נזכרו מאוחר לשאול שאלות על חומר שהסברתי קודם, שבגלל הפטפוטים שלהן לא שמעו. יש משהו מאד מעליב ומעצבן בהתנהגות הזאת.

למרות שרוב הכיתה היתה בסדר ונראו מרוצים, בגלל המיעוט המעצבן יצאתי מהכיתה עם תחושה לא נעימה. בדרך כלל אני מקבלת פידבק על המקום אם הכיתה הפיקה את המרב מהשיעור שלי או לא. השנה זה לא קרה. אולי המשובים שלהם, אם יהיו טובים, יעודדו אותי.

בשבוע הבא יש לכיתה מבחן על החומר הנלמד, אני ממש סקרנית לראות את התוצאות. כרגע אני לא מתלהבת מהמחשבה שאצטרך ללמד אותם עוד פעם בשנה הבאה. החומר של הקורס יותר קשה ואני כבר מתבאסת מראש. אני מאד מקווה שזה יעבור לי עד שנת הלימודים הבאה.

לעומת זאת הייתה לי חויה נהדרת עם הקבוצה של שנה ג'. קבוצה מקסימה ומגובשת, היה פשוט תענוג ללמד אותן. היות שלימדתי אותן בשנה שעברה השיעור התנהל כמו מפגש של חברות וותיקות שמכירות הרבה זמן. הצלחתי ללמד את כל החומר באוירה טובה ובכיף. אני מאד מצטערת שאני נפרדת מהן וגם אני קיבלתי מחמאות מהן.

עשו לי את היום כאשר אמרו שהיו שמחות אילו הייתי ממשיכה ללמד אותן גם בסמסטר ב'.

זה בלתי אפשרי, יש להן תכנית מלאה. מה שכן הן הציעו רעיון שבעתיד אעביר להן השתלמויות וככה ניפגש ונמשיך ללמוד ביחד.

אני תמיד שמחה להישאר בקשר עם תלמידים. התלמידים של אתמול הם העמיתים שלי למקצוע של מחר. עד היום מתייעצים איתי בכל מיני נושאים מקצועיים. אני מאמינה שמקצוע הספרנות/מידענות בנוי על שיתוף פעולה וידע ואני תמיד שמחה לעזור לקולגות שלי.