אמא של מתבגרים

אחד המדרשים הכי מפורסמים הקשור לט"ו בשבט הוא המדרש הבא:

נוטע לבנים

פעם אחת היה חוני המעגל מהלך בדרך. ראה אדם נוטע חרוב. אמר לו: זה לכמה שנים טוען פירות? אמר לו: לשבעים שנה. אמר לו: כלום ברי לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו? אמר לו: אני מצאתי את העולם בחרובים, כשם שנטעו אבותי לי, אף אני אטע לבניי.

(תענית כג,א)

יש גרסאות נוספות לאותו מדרש, אבל אצל כולם יש אותו רעיון. הרעיון שמה שאנחנו עושים בהווה יישא פרי בעתיד. הילדים שלנו אמורים להנות מכל מה שאנחנו נוטעים עכשיו, כפי שאנחנו נהנים ממה שאבותינו נטעו בשבילנו.

לאדם יש אחריות לפעול היום למען העולם של מחר ולא לחשוב רק על עצמו.

אותו הדבר עם הבחירות. אנחנו חיים היום במדינה שההורים שלנו נטעו בעבר, על ידי הבחירות שלהם, לטוב ולרע. אנחנו בוחרים היום בשביל המדינה של מחר. אנחנו שואפים להשאיר לילדים שלנו מציאות טובה יותר. כולנו צריכים לקחת חלק בנטיעת הממשלה הנוכחית לטובת הדורות הבאים.

מי שמתחמק מאחריות הבחירה היום יצטרך לתת את הדין בעתיד. האחריות היא כבדה, אין ספק. אין זכויות בלי חובות. הבחירה לא קלה. אינני זוכרת מערכת בחירות עם כל כך הרבה התלבטויות כמו הפעם.

אנחנו עובדים כל חיינו ליצירת "פרי", לגדל אותו, לדאוג לקיומו ולהמשכיותו.

יש על כולנו את הזכות והחובה ללכת להצביע, כדי להשפיע על עתיד מדינתנו.

כנראה שלא במקרה יום ההולדת של הכנסת הוא בט"ו בשבט. בט”ו בשבט תש”ט, 14 בפברואר 1949, התקיימה הישיבה הראשונה של האספה המכוננת, שיותר מאוחר שינתה את שמה ל"הכנסת".