אמא של מתבגרים

אחרי הפסקה של בערך שבועיים בכתיבה בבלוג קצת מוזר לי לחזור לכתוב. לא ברור לי לגמרי למה. אני מניחה שבמידה מסוימת אני מרגישה "חלודה".

אני גם לא יודעת מה לכתוב קודם. בכל זאת קרו אי אילו דברים בשבועיים האלה. ההתלבטויות על מה כן לכתוב, בלי שהפוסט ייהפך למגילה ארוכה, גורמות לשיתוק מוחלט.

טוב, קפצתי למים. מה שיהיה יהיה.

הנה כמה עדכונים.

בתי קיבלה 100 בבגרות בתיאטרון מהבוחן. בתור אימא אובייקטיבית לגמרי אמרתי לכם שהיא שיחקה נהדר. אז הנה, גם הבוחן חושב כמוני ואותו אי אפשר להאשים בחוסר אובייקטיביות. כרגיל ה"מגן" היה פחות, רק 96. כבר כתבתי פוסט בעבר על המושג המוזר הזה "מגן" שלא מגן, אלא להפך, כמו במקרה הזה.

קיבלתי משובים מהתלמידים שלימדתי והם היו טובים. כל כך הרבה מחמאות ופרגון פשוט מחמם את הלב. זה נותן כוח להמשיך. זה במיוחד משמח כי אותם תלמידים יהיו בעתיד הלא רחוק עמיתים למקצוע שאפגוש בקורסים, הדרכות וכנסים. יהיה הרבה יותר נעים לפגוש אותם כאשר לשנינו יהיה זיכרון טוב מזמן הלימודים מאשר ההפך.

הייתי חולה, סינוסיטיס שהסתבך ונגמר באנטיביוטיקה ועייפות גדולה. משהו טוב יצא מהמחלה, כדי להבריא לגמרי נסענו, זיס ואני בלי הילדים, לכמה ימים לאילת. אני ♥ את אילת. בשבילי זה הכי כיף להיות שם בחופש, במיוחד בעונה הזאת כאשר קר בשאר חלקי הארץ ובאילת אפשר לשבת על החוף ולהיכנס למים.

אין צורך להזמין טיסות ולהתלבט מה לקחת ומה לא. נכנסים לאוטו ומתחילים לנסוע ואפשר לקחת כל מה שרוצים כי האוטו סוחב. אפילו את הכרית שלי לקחתי מהבית.

אין צורך לשבור את הראש בקשר לאוכל כשר. לא צריך לקחת מזוודה עם אוכל וכלים, כי יש אוכל כשר בבתי המלון ויש מסעדות נחמדות. סוף סוף אפשר להרגיש כמו תייר נורמאלי ולא לאכול כמו פליט שימורים בחדר המלון.

פורים שמח, מגילה לא כתבתי, בשביל זה יש לכם את מגילת אסתר.