אמא של מתבגרים

אני מניחה שבכל מקצוע יש אפשרות לעשות את העבודה ברמות שונות.

יש אפשרות לעשות את הנדרש, לעבוד לפי הספר, לשמור על ראש קטן ולהגיע ככה בשלום לגיל הפנסיה. אין צורך להתאמץ יותר מדי, אין צורך להתעצבן כאשר העבודה לא מתבצעת בצורה מושלמת. לא צריך ללמוד דברים חדשים מעבר להכרחי כדי לבצע את העבודה ברמה סבירה ובוודאי לא צריך ליזום שינויים שיגרמו ליותר עבודה או להתנדב לפעילות ציבורית מקצועית. עובדים בשקט, לא עושים בעיות במערכת, מרוצים ממה שיודעים ונוח מאד ככה.

מצד שני יש אנשים שבוער בהם המקצוענות. לא מדובר בכמה מרוויחים או בעשיית קריירה מזהירה, אלא בגאוות המקצוע. יש שאיפה לעשות את העבודה המקצועית בצורה הטובה ביותר. יש אלמנט של מצוינות ברצון  לדעת וללמוד עוד, להכניס שינויים ושיפורים ולקדם את המקצוע כולו.

קשה להגדיר את המושג מקצוענות. באנגלית קוראים לזה Professionalism. מדובר באדם שרוצה לשפר את ההישגים המקצועיים כל הזמן. הוא מבין בדברים בהם הוא עוסק ומנסה כמה שיכול לדעת ולהבין עוד יותר טוב ולעומק כל דבר שקשור לעבודה שלו.

אני מגדירה את עצמי כשייכת לקבוצה השנייה. אני רוצה כל הזמן ללמוד וליישם דברים חדשים. אני מעוניינת להגדיל את הידע המקצועי שלי ולהיות חלק מאנשי המקצוע שמקדמים את המקצוע כולו. לכן פעלתי במסגרת פרופסיונאלית עד לפני כמה חודשים ואני משתדלת להיות חלק מוועדות מקצועיות הנוגעות לעבודה שלי.

אין ספק שספרנות זה מקצוע שמשתנה כל הזמן. היום לעבודה שלי אין שום קשר ישיר עם ספרים. אני כל היום עובדת מול מחשב עם תוכנות שונות, מאגרי מידע ואתרי אינטרנט. אפשר להגיד שמידענות היא ההגדרה המודרנית לעבודה שלי. יש לי קצת בעיה עם הטרמינולוגיה החדשה, אבל לא אכנס לנושא הזה כאן, כבר עשיתי את זה בעבר.

אילו הייתי צריכה לעשות את העבודה שלי היום עם הכלים שלמדתי לפני שנים באוניברסיטה, לא הייתי מסוגלת לעשות אותה כראוי. בלי השתלמויות, קורסים, השתתפות בכנסים מקצועיים וקריאת ספרות מקצועית לא הייתי יכולה לשמור על רמת המקצוענות שלדעתי דרושה כדי לבצע את העבודה שלי ברמה שאני רוצה.

איפה הבעיה? הזמן והכסף הדרוש כדי להשתתף בכל מסגרות הלימוד שציינתי למעלה. מהכיס הפרטי שלי אני לא יכולה לשלם (ספרנים מרוויחים מעט מאד) והמעביד לא תמיד מבין עד כמה יש צורך בלימודים כדי לבצע את העבודה בצורה טובה. מצדו אפשר להמשיך לעבוד בלי להתקדם ובלי הכלים החדשים. שמתי לב שקשה לשכנע את המעביד להשקיע בידע המקצועי של העובד, גם אם בסופו של דבר זה לטובת המוסד.

השבוע התקיים סמינר המערכות הבינלאומי של חברת אקס ליבריס בתל אביב. היה לי מאד חשוב להשתתף, אבל בגלל המחיר הגבוה נרשמתי ליום אחד בלבד, בפורים. ידעתי שהיום הזה יהיה על חשבוני, כי בפורים הספרייה סגורה. לא אקבל יום חופש אחר חלופי, אבל מכיוון שהיה לי חשוב להשתתף בסמינר, בשביל הידע המקצועי, וויתרתי על היום חופש וחגיגות פורים כדי לנסוע לכנס.

לא כל הקולגות שלי מרגישים כמוני. אני נחשבת ל-troublemaker כאשר אני אומרת כמה חסר לנו ידע מקצועי. רובם לא אוהבים לשמוע את זה. אני גם מבינה אותם. אי אפשר לבוא אליהם בטענות כאשר הנהלות המוסדות להשכלה מקצצות בצורה אכזרית בתקציבי הספרייה ובעיקר בכוח האדם בספרייה.

כל ספרן שנעדר מהספרייה כדי ללכת לכנס או השתלמות משאיר מקום ריק עם קהל שמחכה לשירות. כל כך הרבה פעמים שמעתי ספרנים אומרים שהיו רוצים להשתתף בכנס, אבל בגלל עומס בעבודה לא יכולים לבוא. כל זה כמובן בנוסף לשכנוע של המעביד לשלם עבור ההשתתפות בכנס.

נוצר מצב בלתי נסבל. מצד אחד כדי לשפר את השירות ולהגביר את המקצוענות יש צורך ללמוד. מצד שני אי אפשר ללמוד כי אי אפשר להשאיר את הספרייה בלי כוח אדם. זה מתסכל וזה מייאש. לפעמים אני שואלת את עצמי למה אני מתעקשת לעבוד ברמה מקצועית גבוהה. אם המעביד מרוצה מהעבודה ברמה נמוכה למה להיות דון קישוט ולהילחם נגד טחנות רוח?

קשורים לעיון

Professionalism in librarianship

http://www.tsl.state.tx.us/ld/tutorials/professionalism/lib.html

מקצוענות / מהו ההבדל בין חובבן למקצוען?