אמא של מתבגרים

רק עכשיו התפניתי לכתוב על המפגש של הספרנים-בלוגרים מיום ששי שעבר.

משתתפים רבים היו יותר זריזים ממני וכבר כתבו על המפגש. מכיוון שאינני חושבת שצריך להמציא את הגלגל מחדש, אני מפנה אתכם לבלוג של יגאל חמיש, איפה שאפשר למצוא פוסט מסכם של הכנס עם קשורים לכל הבלוגרים שכתבו פוסטים על המפגש.

כמובן יש שם קשורים לתמונות ולסרט הוידאו שאלכסיי צילם.

נעשה קצת סדר. יגאל חמיש הוא המורה שהכיר לי ולהרבה ספרנים נוספים את עולם הבלוגים. למדנו אצלו במרכז ההדרכה לספריות וכמו שכתוב בבלוג "ציפור הנפש" אין הרבה מורים כמוהו.

כתבתי בפוסט קודם  איך נולד הרעיון למפגש הזה. מכיוון שאילנה ואנוכי יזמנו את רעיון המפגש היינו אחראיות, יחד עם יגאל, על הפקתו.

גם אצל יגאל הפתגם המפורסם שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אשתו נכון. רחלי ויגאל אירחו אותנו בביתם בכוכב-יאיר מכל הלב. רחלי, אמרת לי שאת קוראת את הבלוג שלי, לכן אני רוצה להודות לך כאן אישית על החום והאהבה שהרגשתי באירוח שלך ביום ששי שעבר. תבורכי.

בהזדמנות זו תודה רבה על כל התודות של משתתפי המפגש. מאד מחמם הלב לקבל כזה פרגון. היה לי כיף גדול לשתף פעולה עם אילנה בהכנות למפגש.

שלא יהיו אי הבנות, את רוב העבודה עשתה אילנה. ♥

אמת, היו רגעים שמשכתי בשערות וכעסתי על עצמי שבכלל חשבתי על מפגש כזה. אמרתי לעצמי:

"בפעם הבאה שבא לך עוד רעיון כזה את שותקת, כמו דג!!!"

מאד חששתי מהחשיפה, אבל זה היה בסדר גמור.

בעיקר פחדתי שהמפגש לא יהיה מוצלח, שאנשים יבואו מכל הארץ ולא יהנו.

יגידו איזה בזבוז זמן זה היה, ועוד ביום ששי. (מי פולנייה כאן, אה?)

לשמחתי זה לא קרה.

כמו עם שמחות ואירועים משפחתיים, ההכנות ארכו חודשיים, אבל המפגש עצמו עבר מהר. אפשר להגיד אפילו מהר מדי. בשעת הפרידה התגובה של כולם הייתה: "מה? כבר נגמר, רוצים עוד!"

היה נעים להיפגש עם מכרים ותיקים. קולגות שאני בקשר איתם גם בבלוג וגם בעבודה, או רק בבלוגוספירה, אבל מההתחלה. כמוכן היה כיף לפגוש את הבלוגרים החדשים, שהכרתי רק בזמן האחרון דרך הבלוגים שלהם. לא הספקתי לדבר עם אף אחד כמה שרציתי. הרגשתי כמו ב-Speed dating. 7-8 דקות לכל אחד וממשיכים לבלוגר הבא. צריך באמת לחשוב על מפגש נוסף.

אם יהיה כנס נוסף, ואני מקוה שיהיה, אני אישית הייתי שמחה לנצל חלק מהזמן לדיון בנושאים המעניינים את כולנו הקשורים לבלוגים של ספריות, ספרנים ומידענים ולא רק למפגש חברתי.

רגע השיא של הכנס קרה דווקא אחרי שהוא הסתיים. בזמן שכולם נפרדו לשלום עברתי חוויה נפלאה.

לצד הבלוג, מצד שמאל, יש רשימה של מתבגרים באימוץ הדדי. אלה הבלוגרים המתבגרים שהכרתי דרך הבלוג ושהתפתח בינינו קשר וירטואלי.

הוותיקה ביותר ביניהם, אסנת, גרה בכוכב יאיר. עם הזמן התחלנו להתכתב במיילים, בסמסים, נהיינו חברות בפייסבוק, אבל אף פעם לא נפגשנו פנים אל פנים. עד ליום ששי שעבר. אסנת הגיעה הביתה מהצבא בדיוק כאשר המפגש הסתיים וקפצה להגיד לי שלום.

מפגש ראשון, מרגש עד דמעות. שנתיים וחצי להיות בקשר וירטואלי בלבד ואז להיפגש, זה יכול להיות מאד מביך. אבל לא הרגשתי ככה. הרגשתי כאילו הכרנו המון זמן. שמחתי לשמוע אחר כך שגם אסנת הרגישה אותו הדבר. היא בחורה מיוחדת במינה ואני מאד אוהבת אותה. חיבקתי אותה כל כך חזק שאחת הספרניות שראתה אותנו שאלה אותי אם זאת הבת שלי. לא ידעתי מה לענות, איך מסבירים קשר כזה? לצערי הפגישה הייתה קצרה, הייתי חייבת לחזור הביתה.

אני מקווה שהפגישה הבאה תהיה יותר ארוכה ולא בעוד שנתיים.