6/2009
לקרוא רבי מכר
לכבוד שבוע הספר העברי נכתבים אין ספור כתבות, מאמרים מקצועיים ופוסטים אודות ספרים, סופרים, הרגלי קריאה, חשיבות הקריאה, עידוד קריאה ועוד. מתפרסמות נבואות זעם שסוף עידן הספריות הגיע, שהספר המודפס עומד לפני הכחדה, שילדים לא קוראים ועוד כל מני דברים נחמדים כאלה.
אה, כן, וסטטיסטיקות. איך יכולתי לשכוח את הסטטיסטיקות. בלעדיהן אף שבוע ספר לא יהיה שלם. סטטיסטיקות של מו"לים, של עלויות, של מספרי קוראים. כל דבר שרק אפשר לכמת נכנס לסטטיסטיקה. הרי עם מספרים אי אפשר להתווכח.
הרשימה הסטטיסטית היחידה שמעניינת אותי היא רשימת רבי המכר. אני עוקבת אחריה באנגלית ובעברית כל השנה. למשל רשימת הספרים הכי נמכרים בחודש האחרון בחנויות הספרים הראשיות בישראל.
אני מודה, יש לי יחס אמביולנטי לספרים שמופיעים שם. אני מתכוונת לרומנים, לא לספרי עיון. מצד אחד אני רוצה להאמין שהטעם הספרותי שלי מוביל אותי לקרוא ספרים איכותיים. אלה שלא בהכרח נמכרים באלפי עותקים, כי הם לא קולעים לטעם של הקורא הממוצע. מצד שני אני נמשכת לספרים פופולאריים המופיעים ברשימת רבי המכר.
השאלה היא למה.
תשובה אחת ברורה היא כי ספרים איכותיים יכולים להיות פופולאריים כי הם איכותיים ולכן אני אוהבת לקרוא אותם.
תשובה נוספת היא פשוט כי נעים לקרוא אותם. הם קלילים, מבדרים ולא מכבידים על המוח. יש תקופות בחיי בהן אני מסוגלת לקרוא רק ספרים כאלה. אפשר להגיד שקריאת ספרים נחמדים וקלים בזמנים קשים מהווה תרפיה ומסיח את הדעת מהצרות היומיומיות.
בנוסף יש בי סקרנות מקצועית לדעת על מה כל המהומה. ממה אנשים מתלהבים. מה גורם לספרים מסוימים להצליח בגדול, גם בעידן בו אנשים פחות ופחות קוראים.
לפעמים אני קוראת רבי מכר כי אני רוצה להיות חלק מהשיח הציבורי הרחב. אני שומעת שמדברים המון בכל מיני מקומות על ספר מסוים ואני נבוכה כי אני לא יודעת על מה מדברים. במפגשים חברתיים אנשים דנים על רב מכר מסוים ואני גם רוצה להשתתף בשיחה, אפילו אם זה כדי להגיד שהספר לא מצא חן בעיניי.
את התוכן של רוב רבי המכר שקראתי אני לא זוכרת. כדי שאזכור ספר הוא צריך לנגוע במשהו פנימי שקשה לי להגדיר מהו. פה ושם יש ספר שלא עושה עליי רושם גדול, אבל שאני שמחה שקראתי כי מצאתי בו משפט שנחרט בזכרוני. ספרים שאני אומרת שבשביל המשפט הזה היה כדאי לקרוא את כל הספר.
ספר כזה הוא רב המכר של השנה: "לאכול, לאהוב, להתפלל" מאת אליזבט גילברט. קראתי אותו באנגלית – Eat, Pray, Love והקטע שאני מתכוונת אליו הוא בתחילת הפרק על הודו "להתפלל".
המחברת לא יכולה לעשות מדיטציה כי היא לא מצליחה להתרכז בהווה. מרוב שהמוח שלה מלא מחשבות על טעויות העבר ודאגות העתיד היא לא מסוגלת להיות בהווה.
"…the dedicated effort to haul your attention away from your endless brooding over the past and your nonstop worrying about the future..."
המצב הזה מאד מוכר לי והמשפט פתח לי את העיניים. אני לא מצליחה ליישם את הלקח כל הזמן. אני מתייסרת על טעויות שעשיתי ודואגת מאד לעתיד, אבל אני משתדלת להנות מההווה. הקטע בספר נותן לי חיזוקים חיוביים, כך שבסופו של דבר יצאתי נשכרת מקריאתו.
|