כאשר ראיתי את הפרויקט של אורי קציר "שלושה קטעים מרגשים" התלהבתי ותכננתי לכתוב פוסט. קיבלתי תזכורת גם בישרא-בלוג, שהפך את הפרויקט ל"נושא החם" למרות התלהבותי לא הספקתי לכתוב ושכחתי מכל הסיפור.
ביום חמישי קיבלתי תזכורת שפרויקטים טובים לא נעלמים כל כך מהר. ימימה, שכתבה בעצמה פוסט בנושא, העבירה אליי את השרביט. תודה ימימה.
אין ספק שבגילי אפשר למנות הרבה יותר משלושה קטעים מרגשים והקושי הוא לבחור על איזה מהם לכתוב. החלטתי לחלק את השלושה לפי שלושת התרבויות המרכיבות את זהותי. אמריקאי, אירופאי ויהודי. נולדתי בארצות הברית בבית דתי להורים ניצולי שואה ממוצא מזרח-אירופאי. גדלתי במערב אירופה ואחרי שסיימתי את בית הספר עליתי לישראל לבד. אבי בא מרקע חסידי ולי יש אהבה גדולה לתרבות היידיש.
- אמריקאי
אחד הספרים הבודדים שקראתי יותר מפעם אחת הוא "נשים קטנות".
ספרה של לואיזה מיי אלקוט עוסק בחייהן של הבנות למשפחת מרטש בתקופת מלחמת האזרחים באמריקה. אבי המשפחה הוא כומר שנמצא בחזית. האם ובנותיה חיות בצניעות וצריכות להתמודד עם כל מיני מצבים לבד. בעצם הן מתנהגות כמו נשים גדולות, למרות שלספר קוראים נשים קטנות.
קשה להסביר מה יש ברומן הזה המרתק את הקוראים, צעירים ומבוגרים כאחד. יש בו מסע התבגרות של ארבעה אחיות בעלות אופי שונה המאוחדות בחוזקה ותומכות זו בזו בכל מצב.
יש בו הרבה עצב ושמחה, הומור ותאורי הווי. הספר מלא בקסם של תקופה בה היחידה המשפחתית הייתה מאוחדת והערכים היו ברורים. הסופרת לא מנסה ליצור עולם אידיאלי איפה שקורים רק דברים טובים. זאת לא אגדה עם הפי אנד, אלא ספר המתאר חיים עם רגעים קשים ועצובים לצד רגעים משמחים.
הפרק המתאר את המות של בת' בעיני מרגש ביותר. בקריאות חוזרת, למרות שידעתי בדיוק מה עומד לקרות, הפרק הזה תמיד גרם לי לבכות.
אפשר להוריד את כל הספר באנגלית חינם מהאתר של פרויקט גוטנברג כאן
- בלגי
התחנה הבאה בחיי הביאה אותי לשנסונים הצרפתיים. מבחר השנסוניירים הצרפתים עצום, אך רק טבעי שאתמקד בשנסונייר הבלגי ז'אק ברל (1929-1978).
ברל היה פלמי דובר צרפתית ואת שיריו, רובם ככולם, כתב וביצע בשפה זו. אולם חלקם הוא שר גם בתרגום לפלמית או בערבוב של 2 השפות, כמו שאוהבים לדבר באזור של בריסל.
המציאות שהוא מתאר בשיריו מוכרת לי. שיריו מבטאים לעתים קרובות געגועים ואהבה כלפי פלנדריה וכלפי בלגיה על נופיה ורוח הצפון הנושבת בה. אבל יש בשיריו גם מרירות ובוז לצביעות הבורגנית של הפלמים. הוא כותב באירוניה ובהומור נושך, צוחק על טפשותם של האנשים, אבל כל זה עם מבט אוהב ומלא חמלה.
בין שיריו המפורסמים נמנים: אמסטרדם, הבורגנים הטפשים, מדליין, האוהבים הישנים, בונבונים.
השיר המרגש ביותר שלו בעיניי הוא אל תעזביני – Ne me quitte pas.
- יהודי
המקום החשוב של האמא היהודייה בתרבות היהודית מוכרת לכולנו. היום משום מה הפכו את האמא היהודייה לאמא הפולנייה ולא בצדק. אמהות יהודיות קיימות בכל העדות ובאות בכל הגדלים ובכל הצבעים.
אין יותר מרגש מקלאסיקה של כל הזמנים. השיר ביידיש אודות האמא היהודייה האולטימטיבית: "א יידישע מאמע" שייך לאותה קלאסיקה. יש בו הכל, הוקרה לאמא היהודייה בעלת האהבה הבלתי נגמרת לילדיה עם מנגינה מעוררת דמעות.
מצאתי ביו טיוב גרסה של השיר בביצועו של החזן הדגול יוסל'ה רוזנבלט .
אני מקדישה את השיר לאמי ז"ל, שהייתה יידישע מאמע במלוא מובן הטוב של המילה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
