אמא של מתבגרים

אני לא כאן מספיק זמן כדי לדעת מה היה כאשר ישרא-בלוג התחיל. אני כן בישרא מספיק זמן כדי לשים לב שאכן יש שינויים. אם שינויים אלו קרו רק בישרא או בכל פלטפורמת הבלוגים אינני יודעת. זה יכול להיות נושא מרתק לדוקטוראט.

אראמיס, בפוסט המעניין שלו, טוען שפייסבוק וטוויטר הרגו את ישרא. טליק מביע דעה אחרת. לדעתו שינויים תכופים ובאגים בתפעול של ישרא-בלוג, לצד שינויים מהותיים שעמותת ישראבלוג הכניס, הם שגרמו את הנזק הגדול, בלי קשר לשימוש בכלים האחרים.

אמנם פלטפורמות נוחות לשימוש חשובות, אבל אינני חושבת שצריך לחפש את התשובה בטכנולוגיה. גם בתקופה שקדמה לכלים של ווב 2.0, כאשר לבניית אתר אינטרנט השתמשנו בכלים לא ידידותיים בכלל, בקידוד של HTML, למספר רב של אנשים היה אתר אישי.

אני עובדת עם הרבה תוכנות בספרייה ולכל תוכנה יש דברים טובים ודברים מעצבנים. לכן אני לא מצפה מאף פלטפורמה להיות מושלמת. אני גם בטוחה שלכל פלטפורמת בלוגים יש את הפיצ'רים הלא נוחים שלה. אולם, אני כן מצפה שהפונקציות הבסיסיות יעבדו וששיפורים באמת יהיו שיפורים. בזמן האחרון בישרא המצב הפוך וזה די מעיק.

כמו טליק אני מרגישה נאמנות למקום ולאנשים הנהדרים שפגשתי כאן. לכן אפילו אם אני משחקת עם הרעיון לעבור לפלטפורמה אחרת, לא אעשה זאת (בינתיים). אולי אם הייתי פותחת היום בלוג חדש הייתי עושה את זה במקום אחר.

לגבי השאלה אם פייסבוק וטוויטר הרגו את ישרא, אהבתי את הניתוח של אראמיס. בכל זאת אי אפשר להכליל. תלוי מאד באיזה אוכלוסיה מדובר ומה מטרת הבלוג ו/או מטרת השימוש בכלי זו או אחר. יש לי בלוג ואני גם בפייסבוק. אני משתמשת בכלים אלה למטרות שונות. בבלוג אני כותבת תחת כינוי ואני יחסית אנונימית, בזמן שבפייסבוק אני בקשר רק עם משפחה וחברים בשמי האמיתי.

זה הבדל עצום. יש אנשים שכותבים את הבלוג תחת שמם האמיתי ואז הגבולות יותר מטושטשות.

יש הרבה סיבות לפתיחת בלוג ואפשר להשתמש בו לכל מיני צרכים. כיומן רשת אישי, ליצירת קשרים חברתיים. אני מתפעלת כל פעם מחדש ממגוון האנשים שנכנסו לחיי בעקבות פתיחת הבלוג, בלי הבדלי גיל, מין או דת. בלוג מספק פלטפורמה נוחה לכתיבה ספרותית. יש אנשים שהכתיבה עצמה עושה להם טוב. לצד הכתיבה האישית אני כותבת על עניינים מקצועיים הקשורים לעבודתי. בתור ספרנית אני מרגישה צורך להעביר מידע לקוראי. (מין דפקט מקצועי כזה).

למטרות אלו פייסבוק או טוויטר לא כל כך מתאימים.

אני לא בישרא הרבה זמן, אבל אני כן בעולם האינטרנט 13 שנה וראיתי את האבולוציה של הפלטפורמות השונות. במה שנוגע לרצון לאינטראקציה חברתית כתבתי פוסט בשבוע שעבר המתקשר לדעתי עם הנושא שהועלה כאן. הרצון ליצור קשרים חברתיים ולשיתוף תמיד היה קיים, אבל הכלים לא היו זמינים וקלים כמו היום. לכן כל פעם שיצא כלי חדש אנשים ניסו אותו. ברגע שהופיע כלי אחר, יותר מתאים לצרכים עברו אליו. 

זה מה שקרה עם אתרי אינטרנט. לצד אתרים רשמיים הופיעו הרבה אתרים אישיים איפה שכתבו הגיגים והעלו תמונות משפחתיות. למיטב זכרוני לכל ילד בית ספר היה אתר אישי, עם נוצצים ואפקטים עם פוטנציאל לגרום להתקף מיגרנה. מה שלא יכולנו לעשות זה להגיב אחד לשני, כי לא היתה אפשרות טכנית לעשות זאת.

יש אוכלוסיה, בעיקר צעירה, שרוצה להיות "אין" ולהתנסות בכל דבר חדש. כאשר מופיע כלי חדש הם עוברים אליו. בהקשר הזה אראמיס צודק. שמתי לב שאוכלוסיה צעירה, של מתבגרים בעיקר, עזבה את עולם הבלוגים לטובת פייסבוק. אני מכירה לא מעט צעירים שלא מעדכנים יותר את הבלוג, אבל כן מאד פעילים בפייסבוק. אני חושבת שזה נובע מהעובדה שהם יותר מעוניינים באינטראקציה החברתית ולא כל כך בכתיבה לשם כתיבה או לשם העברת מידע.

לדעתי יש מקום לכל הכלים ולכל הפלטפורמות. לכל כלי יש את השימוש שלו. לכן אחוזי השימוש בכלים השונים משתנה כל פעם שקם כלי חדש. הקמת פלטפורמת הבלוגים לא גרמה להכחדת אתרי האינטרנט הסטטיים, אלא לשינוי תפיסה ולאינטגרציה ביניהם. הטלויזיה לא גרמה להיעלמות הרדיו, אלא לשינוי בתוכן השידורים, צורת ההקשבה (אצלי בעיקר באוטו ובמטבח) ואחוזי ההאזנה.

כך גם פייסבוק וטוויטר לא יהרגו את ישרא-בלוג, אלא יעבירו חלק מהתעבורה ממנו לכלים החדשים, שזה לא בהכרח דבר רע.