אמא של מתבגרים

אתמול הוציאו לבתי את התפרים. בעצם לא מדובר בתפרים אלא בסיכות מתכת שחותכים עם פלאייר מיוחד. היה מוזר לראות איך עושים את זה, כמו שחותכים גדר טייל, אבל העיקר שזה לא כאב לה. זה עבר בשלום והצלקת נראית בסדר. קיבלתי עצות טובות איך לטפל בצלקת כדי שהיא תיעלם לגמרי או לפחות תראה כמה שפחות.

שלחו את הפצועה הביתה עם הפנייה ל-C.T.  ראש וצואר וביקורת נוספת בעוד 3 שבועות. ב"ה ההחלמה מתקדמת יפה וכולי תקווה שזה סימן טוב גם להמשך. אסור לה עוד להתאמץ או לעשות כל דבר שיכול לסכן את הראש ולכן היא רוב הזמן בבית. היא מסכימה כבר שחברות ובני משפחה יבואו לבקר אותה והביקורים האלה עושות לה טוב.

סבלנות – סבלנות – סבלנות – סבלנות – סבלנות ועוד סבלנות.

קיבלנו סוף סוף את האישור של המשטרה שמדובר בתאונת דרכים. גם זה לקח דם, יזע ודמעות ו..פרוטקציה. אני לא רוצה להגיד מה אני חושבת על עבודת המשטרה, אחרת הדף הזה ייצא מלא סימנים עצבניים ותו לא. אתמול בבית החולים סירבו לטפל בבתי ולהוציא לה את התפרים, כי לא היה לנו אישור משטרה ורצו שנשלם בשביל הביקור באופן פרטי. אחרי תחינות והבטחות שנביא את האישור עוד השבוע הם הסכימו לטפל בה. פשוט שערורייה.

לא מדובר בדו"ח חקירה או מסקנות של הבוחן, אלא באישור פשוט שהייתה תאונת דרכים. למה זה לקח כל כך הרבה זמן אין לי מושג. מה הם חשבו במשטרה, שיצורים שפלשו מהחלל החיצון דרסו אותה? עכשיו שיש לנו אישור אפשר לפנות לעורך דין.

למזלי השבוע מקום העבודה שלי סגור בחופשה מרוכזת, כך שאני יכולה להיות בבית עם בתי בלי בעיות. היא מעסיקה את עצמה יותר עכשיו שהבחילות פסקו וכאבי הראש נחלשו. היא עדיין על משככי כאבים, אבל פחות חזקים.

אין לי מילים להגיד כמה התרגשנו מהתגובות של חברים מכל תחומי החיים, אמיתיים ווירטואליים, לתאונה של בתי. הוצפנו בטלפונים, מיילים, הצעות לעזרה, דיסקים להאזנה ומתנות מהמקומות הכי לא צפויים, כמו מקום העבודה של זיס, בשביל הילדה.

זהו להיום. תיסעו בזהירות.