הגעתי למסקנה שאני בחברה טובה. הכוונה לאבותינו וגיבורי תנ"ך נוספים.
קראתם פעם את סיפורי האבות, אברהם, יצחק ויעקב?
האם למישהו מהם היו חיים קלים? לא!
כל הזמן היו להם צרות והקב"ה העמיד אותם בניסיונות.
ככה בדיוק אני מרגישה, רק שאני לא בדרגה של האבות.
אז למה הקב"ה מנסה אותי?
גם לנו, כמו לאבות, היו בעיות פוריות ועמדנו בהם בגבורה, זה לא מספיק?
כבר אמרתי לבורא עולם אין ספור פעמים שאני לא בדרגה כל כך גבוהה.
מצדי שירשום שנכשלתי בניסיונות ושייתן לי להמשיך את חיי בצורה קצת יותר שקטה.
אינני רוצה להיכנס לפרטים, אבל בשנים האחרונות החיים שלנו מסובכים, בלשון המעטה.
אילו הייתם קוראים את כל הסאגה בספר הייתם אומרים שרק מישהו עם דמיון מופרע יכול לכתוב סיפור כזה. מה שעובר עלינו בלתי מוסבר בצורה הגיונית.
חברים כבר שלחו אותנו לקברי צדיקים, למקובלים למיניהם ולמבטלי עין הרע.
לא עזרו. או שכן, מי יודע. אולי בלעדיהם היה יותר גרוע.
נכון שקרו לנו נסים גדולים, כמו עם התאונה של הבת שלנו.
אבל, מי היה צריך את התאונה בכלל?
למה היא לא יכלה להמשיך את המסלול שהיא תכננה מראש ולהיות היום בחורה בריאה לחלוטין?
בחזרה לתנ"ך. שמתם לב שאין בתנ"ך משפחה אחת פונקציונלית?
יש שם אוסף של משפחות לא מתפקדות בצורה זו או אחרת.
מעניין מה התנ"ך רוצה ללמד אותנו.
שאין בעצם דבר כזה הנקרא משפחה נורמלית.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
