אמא של מתבגרים

רשמית יש 4 עונות בשנה. בבלגיה, איפה שגדלתי, ההבדלים בין העונות מורגשים. חוץ מהעובדה שכל השנה יורד גשם, גם בקיץ, אפשר בקלות להבחין בין העונות השונות. הן נמשכות גם פרק זמן מספיק ארוך כדי שאפשר להבחין שמדובר בעונות שונות.

לא כך בישראל. בקושי אפשר לדבר על 3 עונות. קיץ –חורף, זה ברור. גם עונת האביב קיימת. היא אמנם יחסית קצרה, אבל כל כך אינטנסיבית (בעיקר לאנשים אלרגים כמוני) שאי אפשר להתעלם ממנה.

לעומת זאת, עונת הסתיו לא קיימת. היא פיקציה. ביום חמישי עוד הלכתי עם סנדלים ולבשתי חולצה קצרה וביום ראשון כבר לבשתי סוודר ומעיל. גם שמתי גרביונים, איזה ייאוש. הכי טראומטי בשבילי זה המעבר מסנדלים לנעליים ומרגליים יחפות לגרביונים. אני שונאת גרביונים.

יורד גשם, יש רוחות חזקות והתחלתי להסיק את הבית. חורף!

אני מתגעגעת לסתיו של אירופה. הימים מתקצרים בהדרגה. מזג האויר מתקרר בהדרגה ויש זמן להתכונן לחורף. כל שנה אני מתגעגעת מחדש לסתיו של בלגיה.

זאת העונה של החליפות היפות, של המעילים הקלים. כאשר הוריי היו בחיים היינו נוסעים לחגים אליהם, בול לתחילת הסתיו. היו לי "בגדי סתיו" שהייתי משאירה אצלם, כי בארץ לא היה לי מתי ללבוש אותם. או שחם מדי או שקר מדי. אולי בתל אביב בחורף יש הזדמנות ללבוש בגדים כאלה, אבל לא בירושלים.

הכי הכי אני מתגעגעת לצבעים של הסתיו. הצהוב, הכתום והאדום של העצים. הרעש המיוחד שעושים הצעדים כאשר דורכים על העלים בשלכת. בדיוק לפני שנה הייתי בבלגיה לחתונה של האחיין שלי וצילמתי עצים בצבעי הסתיו. השנה אני מסתפקת בתמונות.