אמא של מתבגרים

היום יש לבתי יום הולדת. היא אוסרת עליי לציין את האירוע המשמח הזה בבלוג (זה הבלוג שלך, למה את צריכה לכתוב על היום הולדת שלי?!).

בדרך כלל אני מכבדת את בקשתה, אבל השנה אני מרגישה צורך לציין את התאריך ולכתוב על יום הולדתה.

אני מתארת לעצמי שקוראיי הקבועים יודעים, בלי שאגיד להם, מה הסיבה לכך. אחרי התאונה של בתי בקיץ אני מרגישה שקיבלתי אותה במתנה פעם שנייה. אני חוגגת לידה מחדש ולא סתם עוד יום הולדת. בנס היא חוגגת היום יום הולדת. אני מודה למלאך ששמר עליה ומקווה שהוא ימשיך לעמוד על המשמר, הרי לא חסרות סכנות בעולמינו.

לזכותה של בתי ייאמר שהיא יצאה מהתאונה בלי טראומות. היא לא למדה להיות יותר זהירה, להיפך. לטענתה כל השנים בהן היא הייתה עוברת את הכביש בלי לשים לב איפה היא הולכת לא קרה לה כלום. בפעם היחידה שהיא עברה במעבר חצייה ונזהרה זאת הפעם שדרסו אותה. מה אפשר להגיד נגד טענה כזאת?

כמובן שהיא טוענת שאנחנו התחרפנו לגמרי מאז התאונה. היא מתלוננת לחברים שלה ששנים של חינוך הורים ירדו לטמיון בעקבות התאונה. טוב שהיא שומרת על חוש ההומור. אני לא חושבת שהיא צודקת. תמיד דאגנו ופחדנו, אבל יכולנו להסתיר את הפחדים יותר טוב.

השנה הקונפליקט בין התאריך הלועזי והעברי לא קיים. לפי זה אתם יכולים לנחש בת כמה היא. אני לא יודעת למה בשנים בהן 2 התאריכים נפגשים יש לי תחושה חגיגית יותר מאשר בשנים בהן התאריך הלועזי והעברי נופלים בשני ימים שונים. אולי כי יש יותר תחושה של אחדות. כנראה שהפיצול בכל זאת מפריע לי. כאילו מה, נולדים פעמיים שיש 2 ימי הולדת?

אולי גם התאריך הלועזי, 21.3 , היום הראשון של האביב, יותר משמעותי מאשר ו' ניסן. בכל אופן אני אוהבת את התאריך הלועזי יותר מהעברי במקרה הזה.

זאת גם הזדמנות לספר לכם שבוועדה הרפואית העליונה שהתקיימה לפני כמה שבועות (סוף סוף) לא השתנה כלום. לוועדה לא עניין שום דבר אחר מאשר מצבה הרפואי, לפי ספר הפרופילים של צה"ל. לא עניין אותם מה הצבא יעשה איתה בגיל 20 ומה ההשלכות על חייה של ההחלטה שלהם. ככה במילים שלהם.

כל הערעור היה ברכה לבטלה והאטימות חוגגת.

עכשיו היא מתחילה את תהליך ההתנדבות לצה"ל. גם כן פרוצדורה שלמה, אבל היא עקשנית ואני מקווה שהיא תשיג את מה שהיא רוצה.

אני מאחלת לה שנה שמחה, יותר מוצלחת מקודמתה. שתהיה מאושרת, בריאה ושהחיים יחייכו אליה כל יום מחדש.