מי שחושב שחפצים הם דוממים לא מכיר את החפצים שלי.
יש לי מצנם המתחזה לקטפולטה ומעיף טוסטים קמיקזים עם משאלת מוות למרחקים. יש בו מנגנון אוטומטי המפסיק את פעולת הקלייה כאשר הטוסט מוכן ומקפיץ אותו למעלה. המצנם שלי מקפיץ את הטוסטים החוצה. לא למעלה, אלא החוצה. אם אני לא מספיק זריזה הטוסטים נוחתים על הכסא, השולחן, הרצפה ולפעמים מעל ראשי.
זה לא עב"ם, זה טוסט שלא תפסתי בזמן.
יש לי עגלת קניות עם חוש כיוון משלה. כאשר אני רוצה ללכת שמאלה היא פונה ימינה וההפך. בדרך היא גם אוהבת לדרוס עוברי אורך חפים מפשע. אם אפשר גם לגרום לי כמה חבורות ברגליים היא בכלל ברקיע השביעי.
יש לי מפתחות חובבי משחקי מחבואים. לא משנה איפה אני מניחה אותם, תמיד הם מצליחים להתחבא במקום אחר. המפתחות שלי מאד יצירתיים ומפתיעים אותי כל פעם מחדש. הם כל כך נהנים מהמשחק ששוכחים שיש להם תפקיד חיוני בחיי. רק אחרי שאני מביאה הביתה זוג חדש הם נאותים לצאת ממקום מסתורם כדי ללעוג לי שלא מצאתי אותם קודם.
יש לי משקפיים שאוהבים לגלות את העולם. הם מנצלים את העובדה שבלי משקפיים אני לא מוצאת את המשקפיים כדי לצאת לטיול על רגליים בלתי נראות. לדעתי יש להם גם כנפיים, אחרת איך אפשר להסביר שבחמישים אחוז מהמקרים אני מוצאת אותם על הראש שלי.
יש לי גרביים המתיימרים להיות קוסמים. הטריק האהוב עליהם ביותר הוא העלמת בן הזוג. רק חבל שהם כל כך לא מקצועיים שהם מצליחים רק להעלים את בן הזוג בלי יכולת להחזיר אותו. את הקסם הזה הם בדרך כלל מבצעים במכונת הכביסה או במייבש.
בתחרות החפץ המעניין ביותר זוכה הארנק שלי.
אני ממלאת אותו כסף ושנייה אחרי זה הוא ריק.