אמא של מתבגרים

יותר משמח אותי איך אני לא מתכוננת לקיץ.

אני כבר סיימתי עם מערכת החינוך אז אני כבר לא צריכה:

• לחפש לילדים קייטנה או תעסוקה אחרת לכמה שבועות, שעולה כמו לשכור וילה בטוסקנה לשנה.
• לריב עם הילדים שהם חייבים ללכת לקיטנה, כי אני לא שקטה להשאיר אותם לבד בבית בזמן שאנחנו בעבודה.
• לריב עם הבוסית שאין סבא וסבתא שיכולים לשמור על הילדים בחמשת השבועות הנותרים אחרי הקיטנה ולכן אני חייבת לקחת חופש.
• לקנות מלאי של כדורים נגד כאב ראש וכדורי הרגעה כדי לשרוד את הימים בהם הקיטנה נוסעת ללונה פארק/סופרלנד/פארק מים אתגרי/גני יהושע ואני מדמיינת לעצמי את ילדיי נפצעים/ נופלים/טובעים/הולכים לאיבוד ב"ימי כיף" האלה.
• להיכנס לכוננות מתכונות, שיעורים פרטיים, היסטרית בחינות בגרות מועד א' מועד ב'.
• להתחנן שיתנו לי את רשימת ספרי הלימוד שיש לקנות לשנה הבאה כדי לסיים את המטלה הזאת לפני שהיא מסיימת אותי.

אנחנו ב"ה כבר גרים בדירה שלנו אז אני לא צריכה לתכנן הקיץ מעבר דירה, סיוט אמיתי! אני לא מסתכלת על מודעות שכירות, לא אורזת, ממיינת, זורקת, תורמת ומחפשת חברת הובלות.

בני בע"ה משתחרר מהצבא ביום ראשון הקרוב, אחרי 3 שנים ארוכות, וגם בתי לא בצבא, כך שתיאורטית אני יכולה בכיף סוף סוף לתכנן חופשה משפחתית.

אולם, הפולניות היתרה שלי לוחשת לי לאוזניים שמפחיד לתכנן חופשה, כי א מענטש טראכט אונד גאט לאכט. 

הייתכן שאני עוד בטראומה של תאונת הדרכים של בתי מהקיץ שעבר   ?